שירת דבורה
הנשיאה חיות, הראי אומץ - את מנהיגה ושופטת - הושיטי יד, יזמי, פני ל"צד השני" ל"אחר" - הם לא אויביך, הם בשר מבשרך. במקום שהנשיא יזום, מדוע לא תקשיבי ותשקלי את שאת שומעת, ללא משוא פנים, ללא דעות קדומות, ללא השפעה אישית או פוליטית. שמשי דוגמא. שקדי על איחוד העם לא על פילוגו. מי יודע אם לא הגעת לזמן זה ולעמדתך בדיוק למטרה זו. מעבר לכל מה שכבר עשית ותרמת ועוד תעשי ותתרמי. את נמדדת עכשיו במעשיך (או במחסורם). אולי כדאי, כמנהג שופטי ישראל בהווה ובעבר, לחזור למקורות ולשאוב השראה מדמויות וארועי העבר.
דבורה - אישה נביאה, אשת לפידות, היא שופטה את ישראל בעת ההיא, בפרוע פרעות בישראל, בהתנדב עם, ויעלו אליה בני ישראל למשפט - והיא אם בישראל, ליבה לחוקקי ישראל, המתנדבים בעם. ראו בציטטות אלו, עד כמה דומים הזמנים, אז והיום: בפרוע פרעות בישראל — בהתנדב עם — ויעלו אליה למשפט — ליבה לחוקקי ישראל — ומי אלו? המתנדבים בעם! פעם אחר פעם נאמר בשירת דבורה "ברכו ה׳". השם יוצא להלחם, להושיע את עמו, אך על העם לקחת חלק, והנה חלקה של דבורה: "עורי עורי דבורה, עורי עורי דברי שיר"! דבורה מגייסת את המצביא הצבאי, לא למרד כי אם להושיע את עמה. וכך "מן השמים נלחמו, הכוכבים ממסילותם נלחמו! ... תידרכי נפשי עוז"! גיבורים נטלו חלק, מלאכי השם גם הם, והתוצאה הייתה תשועה לעם כולו: "כן יאבדו כל אויביך ה׳, ואוהביו כצאת השמש בגבורתו; ותשקוט הארץ ארבעים שנה" (שופטים ד׳-ה׳).
כבעבר הרחוק, כך בימינו אנו, בזמנים ההם בזמן הזה: אנחנו מחכים לאם בישראל, שופטת, שליבה לחוקקי ישראל, המתנדבים בעם, לא להגן על הכוח שצברו בידם, שכן הסכנה החיצונית לכולנו מוחשית ואמיתית וניצבת בפנינו. אותה דבורה בת ימינו שתצא להגן על העם, לא על אליטות בעם בהן השם מאס ואת מנחתן הוא אינו רוצה, ושתזכור תמיד את החלק "ברכו ה׳", קרי בפני מי אנחנו ניצבים, מה הוא סרגל הישר ובשביל מה אנחנו נלחמים. מי יתן שנזכה שכך יהיה, ונשמע את שיר דבורה וברק בן אבינועם, ושבסופו של תהליך שאכן תשקוט הארץ ארבעים שנה.
סוף העולם
מי שעוקב אחר הנעשה בארץ, שזולג לו גם לבמה הבינלאומית, רואה את ניסיון הרפורמה של מערכת המשפט. פתאום נראה שלמדינת ישראל יש חוקה (אין לנו). והעולם כולו מודאג שהדמוקרטיה היחידה במזה"ת הופכת לדיקטטורה (ניחא, הדאגה עלתה עוד טרם הממשלה הושבעה).
לגבי העולם איני מודאג: העולם שונא אותנו, תמיד שנא אותנו ויעזר בכל תרוץ בכדי לתקוף אותנו במהלומות מחץ. כבר התרגלנו שמרוב דאגה שהעולם דואג לנו, הוא לא עוצר עד שפשוט לא נהיה, ואם נסבול בדרך - מוטב! נזכור את הארופאים שדאגו לפתרון הסופי של כל הבעיות בעולם, כל שצריך היה הוא להשמיד את היהודים; אלא שהם לא סיימו את המלאכה בה החלו. בימינו הפלשתינים והעזתים ושאר ערביי ישראל רוצים ארץ נקיה מיהוד, נקודה. והאמריקנים, חברינו הטובים, ובראשם היהודים, מעבירים ביקורת על מדינת ישראל כי זה לטובתה ודבר מותר בדמוקרטיה (להעביר ביקורת). אלא שמזמן הבנו שאותה "ביקורת" היא אותה גברת בשינוי אדרת לשינאה עתיקת יומין, חיידק האנטישמיות, והיא מבדילה את ישראל מכל שאר העמים.
מה שכן מדאיג אותי הוא מה שקורה בארץ. אליטה, או מספר אליטות, מרגישה ששליטת הכוח הצבור בידיה בסכנה. מסתבר שבאותה דמוקרטיה, נבחרה ממשלה שהבטיחה לבוחרים את שינוי שיטת המשפט בארץ, ונראה שישנם דברי טעם באותן הבטחות. בדומה בדיוק לדמוקרטים בארה"ב, גם בארץ לא מוכנים לוותר על הקצפת ועל המכונה המכינה גלידה משובחת כל ימות השנה, גלידה שאין כמוה. כך שהבוחרים והבטחות העבר כאילו לא קיימות, בטלות ומבוטלות הן בפני אלו השומרים על מקור כוחם.
מה הדמוקרטים עושים? מה הם לא עשו. לפני הבחירות הם החביאו מהבוחר עובדות שהיו יכולות לשנות את תוצאות הבחירות (המתינו עם חיסון לקוביד עד שבוע אחר הבחירות; החביאו את פרשת המסמכים המסווגים שהוצאו על-ידי ביידן בהיותו סנטור או סגן נשיא - עבירה מפורשת על החוק - עד כמה שבועות אחרי הבחירות וכו׳), או עמלו בכדי לשנות באופן זמני את המציאות העגומה (הנשיא פנה לערב הסעודית להגביר את תפוקת הנפט לפני הבחירות, הוא גם שיחרר מאגרים לשעת חרום בכדי להוזיל את מחיר הדלק ולהקל על מצוקת הבוחר בדיוק לפני הבחירות). כשהנשיא לאחר שנתיים בכס הנשיאות טרח להגיע לגבול הדרומי, ניקו את כל האזור, מלשון הבאתו למצב סטרילי, והנה: אין בעיה, אין מהגרים בלתי חוקיים!
מה עושים בארץ? מנשיאת בית המשפט העליון עד אחרוני הפרקליטים, מאנשי ההייטק (בדומה בדיוק לחברות כאן בארה"ב שתומכות בדמוקרטים בשליטה על השיח הציבורי), דרך קצינים בדימוס לאקדמיה, כולם כמעט ללא יוצא מן הכלל עוסקים בהשמצות, קריאות למרד מזוין, פגיעה בנבחרי הציבור ועוד ועוד. אלו אנשים חפים מפשע, טובים, דוגמה לכולנו ומלאי כוונות טובות. כל מה שהם עושים הוא חוקי וטוב, ואם הם צריכים לעשות דברים שאולי יכולים להתפרש בכמה צורות, יש לסמוך עליהם שכוונותיהם טהורות - כל שהם רוצים הוא להשאיר מצב על-כנו, כי הם ורק הם יודעים איך להוביל אותנו, את עדר החיות הלא מתורבתות. כשרבין נרצח, היה זה נורא ואיום, אך אם יקרה משהו עכשיו, ימצא התרוץ.
הנשיא קרא לשיח, והוא מנסה להביא את כל הצדדים למשא-ומתן. מה אנחנו רואים? בדיוק כמו הדמוקרטים: מהפה לחוץ, הם מוכנים להדבר, כל זמן שהצד השני יכנע מיידית. אחרת אין עולה על הדעת שהם יתפשרו - הם מגיני הדמוקרטיה, הם ולא אחר, הם ולפי דברם בלבד ישק דבר.
האליטות בארץ חרדות שהגיע היום בו כוחם הופך להיות מוגבל במקצת, בו לא הכל שפיט, בו לא הכל מותר להם ורק להם. כמו בולדוזר הם מתקדמים, והם ישמידו ויבלעו בחיים כל מי שניצב בדרכם. בנימין נתניהו - אם סבלת בעבר, עוד לא ראית כלום. אין זו הסתה, כי אם דברים כהוויתם: האליטות לא יוותרו על הכוח שלקחו וצברו, וכל האמצעים כשרים.
שינוי וקידמה הם בלתי נמנעים. כל מי שאחז בעבר בכוח מוחלט, נעלם. בימינו המולות באירן, השליט בקוריאה הצפונית וכך גם בסין ובסוריה הם דוגמאות לכוח מרוכז בידים בודדות. המולות מדכאים מהומות והפגנות. בקוריאה הצפונית יש מחנות המזכירים במידה מסוימת מחנות ריכוז. בסין כולם חייבים לישר קו, אם לא הם ישלחו לחינוך מחדש, ובסוריה, כמו באירן, אוסרים, אונסים, מענים, רוצחים וכל זאת בלי שמישהו או שהעולם יעז להניד עפעף.
בניגוד לכל הדוגמאות שמניתי, ישראל היא דמוקרטיה חיה ובועטת. היא בריאה, צעירה ועם עתיד מבטיח. הנה, לאחר למעלה מעשור של שלטון יחיד של נתניהו, הובילו את המדינה גורמים שונים שיצרו קואליציה בריאה ויציבה, עד שזו התפוררה לה בלילה אחד, ולא תהיה עוד. נתניהו לא יהיה לעד. הקואליציה שהוא מוביל עכשיו הבטיחה לבוחר שינוי, ושינוי בו יבוא. בניגוד למשנתם של נתניהו-שטייניץ ב-2008 (חייבים לשנות את השיטה בצעדים קטנטנים - לדוגמה את אחוז החסימה), הרי שהגישה היום היא שינוי כולל, בזבנג, כי אחרת השינוי לא יקרה, כי השולטים בפועל חזקים מדי, וריכוזיות הכוח היא זו שצריכה להעלם.
לא נתניהו הוא הבעיה, גם לא הממשלה בראשותו וודאי שלא הצורך לשנות את השיטה ולהחזיר הגיון בריא ושיתוף, כמו גם האזנה לאחר והגעה לעמק השווה, דבר שהאליטות מסרבות לעשות. הבעיה היא במי שהתרגל שהעולם סובב סביבו ולפי דברו. הפרופסורים באקדמיה המתנגחים במדינת ישראל. העיתונאים שנשמעים כמו שונאיה הגרועים ביותר של ישראל. והשופטים שאמורים לשמור על פוליטיקה מחוץ לבית המשפט ולשפוט ביושר, והחליטו להתערב בכל דבר, לפי משנתו, בית מדרשו ומעבדתו של פרופ׳ אהרן ברק.
השופטים בארץ שכחו את תפקידם והדרישות מהם, ואנחנו השפוטים צריכים להמשיך בכניעה מוחלטת, להנמיך קומתנו ולציית בצורה עיוורת. אותם שופטים חושבים שהם פרעה ואנחנו העבדים העברים. לא כך הוא. ה"עם הנבחר" אין פרושו "עשה ככל העולה על דעתך" כי אם "מוטלת עליך אחריות נוספת, וכל מה שאתה עושה נמדד תחת מיקרוסקופ". שופטי ישראל - קצת ענווה, חזרה למקורות, הבנה מה מטרתכם ומה קני המידה לעשייתכם יחדדו מיד את ההבדל בין המצב הנתון לבין המצב הרצוי. הרפורמה המוצעת תזיז אתכם לדרך המלך, לא לדרככם אתם. עיצרו בעצמכם, הגיעו אל הנשיא, התעלו על הרצונות שלכם, ועשו את הנכון עבור כולנו - עבור עתידה של מדינת ישראל. כי מדינה יש לנו רק אחת, והעתיד של כולנו משותף לכם ולנו.
