עתה, בשעה 17:47, בשובי מהפגנת המחאה מחממת הלב בירושלים הכמעט קפואה, מצאתי את הנאשם בפלילים בנימין נתניהו קורא אחרינו - "תפסיקו לדרדר לאנרכיה" - ואני רואה את הפחד באישוניו, שומע את הזעזוע הקל במיתרי קולו. כי הוא יודע היטב, ש-200,000 ישראליות וישראלים אשר התייצבו שעות ארוכות מול משכן הכנסת המאכלס גם מאחזי עיניים ועבריינים פליליים הם איום על תוכניתו לכונן בישראל דיקטטורה בעזרת מחוספסים פרלמנטריים כיריב לוין ושמחה רוטמן.
עשרות בשנים עשיתי בכנסת ובמרוצתן צפיתי בהפגנות לרוב, לרבות אלה שפקדו אותה לאחר מלחמת יום הכיפורים, ומעולם לא הייתה אחת שהתקרבה לאירוע הנוכחי. יחד עם ישראלים שהפגינו במרכזים אחרים בארץ יצאו כחצי מיליון אזרחיות ואזרחים לרחובות להביס את הדיקטטורה. רבים מהם בוחרי ליכוד. רבים מהם רוצים שהממשלה הזאת תמשיך לכהן. אבל כולם, גם הם, שותפים לקריאה שחזרה ונשנתה: "בג"ץ מגן על כולנו".
כבתחרות איגרוף במשקל כבד בין הדמוקרטיה לבין הדיקטטורה הסתיים הסיבוב הראשון בניצחונם של בני האור. הצעת הפשרה של הנשיא יצחק הרצוג הייתה נותרת תלויה בין שמיים לארץ אלמלא גל ההפגנות והעתירות לבג"ץ, שיזמו אגפים שונים ומורכבים ומגוונים של המחאה. אך הניצחון הזה בסיבוב הראשון אינו שלם. לא ניצחון בנוקאאוט אלא בנקודות. כי הרצוג לא עשה את הצעד החיוני והאמיץ והנחוץ: לעמוד על תביעתו שהקואליציה תבלום את הליך החקיקה הדיקטטורית לזמן מה.
הוא הציע שבועיים. עזי המצח ביבי ולוין ורוטמן סירבו. על זה חייב היה הנשיא לחשוף את היותם נקלים, ולא לשמור על זכות השתיקה. בכל זאת, ביבי ומרעיו ראו את היקף ההפגנה בירושלים ואת תצלומיה ברחבי הארץ ומיהרו להודיע - עתה השעה כבר 18:31 - כי הם מזמינים את יאיר לפיד ובני גנץ להידברות בבית הנשיא.
בלי להתייחס לצמד לפיד וגנץ, ובתחושה של שביעות רצון לאחר ההפגנות היום, נחוץ להוסיף אזהרה חמורה וחריפה. זוכרים את יוסי בנאי הנפלא שר את "אהבה בת 20" בשירו של ז'ק ברל שתירגמה נעמי שמר? יש בשיר הרומנטי הזה שורות נוקשות מאוד אשר ראוי לומר למאחז העיניים נתניהו:
"אני מכיר את כישופייך/
את השקרים והסודות/
צריך תמיד לפקוח עין/
ולהישמר ממלכודות".
בפרוזה: אפשר להידבר עימו על בסיס המתווה של הנשיא הרצוג. אני מעריך שביבי יכשיל כל פשרה סבירה כל עוד לא יצליח לכרות ולקרוע את המשפט הפלילי נגדו. אך אנו, אנשי המחאה שוחרי טובתה של המדינה היהודית והדמוקרטית, איננו יכולים להרשות לעצמנו להפנות עורף להידברות, לבירור הסיכויים. הרי כולנו מקווים שאני טועה. לפיכך נעניק לשיח המוצע הזדמנות, אבל בהכירנו את ביבי ולוין ורוטמן וד"ר שלמה קרעי - "תמיד לפקוח עין/ ולהישמר ממלכודות".
