אני מכיר המון ישראלים שלא יאהבו את השורות הבאות. חלקם יגיבו בקללות וגידופים. אחרים יישארו אדישים ויש גם מי שטרם איבד תקווה. ועדיין, ישראל בסוף פברואר 2023, היא אוסף של אנשים שחיים בטריטוריה אחת (צפופה), ללא מנהיג. בנימין נתניהו איבד את השליטה על ההגה. הוא נגרר אחרי האירועים. כמו מביט בהם מהצד ולא מחזיק בתואר ראש ממשלת ישראל. שותפיו מושכים בו כמריונטה. החרדים והתקציבים, רוטמן-לוין וההפיכה המשטרית שנועדה להציל את נתניהו מהמשפט, תקציב שעובר בחופזה בערב שבת ללא בשורה בנושא יוקר המחיה, פירוק משרדי ממשלה (ומינוי 2 שרים במספר משרדים), ועכשיו גם הסלמה ביטחונית.
יש שני סוגים של מנהיגות. אחת מאוכוונת מטרה. היא נועדה לשרת את המנהיג וצרכיו, מהבסיסי ביותר ועד השולי ביותר. מנהיג כזה, למשל, מבקש (ומקבל) מימון ממשלם המיסים על ביתו הפרטי. למה? כי הוא יכול. זה כבר קרה בעבר ולמרות זאת הציבור בחר בו שוב. מנהיג אחר הוא מנהיג מעצב. הוא חותר לעצור מתירות חדשה, לעודד את הכפיפים לו, מקדם חשיבה יוצרת, מתייעץ, משתף. נתניהו לא שייך לסוג הזה. היו לו נתוני פתיחה להיות כזה והוא החמיץ את ההזדמנות. פעם אחר פעם.
מי שממנה לתפקידים ביטחוניים מורשע בטרור וחמור מזה אנשים בעלי אידיאולוגיה משיחית, מספק דלק להסלמה ביטחונית. הפיגועים בנווה יעקב, בעיר דוד, ליד חוארה הן עדות לכך. זו אולי אינה אינתפיאדה, אך זו הסלמה ביטחונית משמעותית. בשביל זה הייתה אתמול (26.2) ישיבת עבודה של בכירים בעקבה. להרגיע את השטח. וכל זה עוד לפני רמדאן הבא עלינו (לטובה?) בסוף מרס.
מנהיג רציני היה מתראיין. מסביר את המציאות לציבור, מקבל אחריות. לא מתעסק בהפצת מידע (אמיתי או שקרי) כדי לנגח את הצד האחר. מנהיג רציני היה מהסה את שריו. נכון, נתניהו מרסן פה ושם את דרישות השרים לעשות עוד נגד הפלשתינים (בצלאל סמוטריץ' קרא לבעל הבית להשתגע). אבל זה מעט מדי ובשוליים. אם שר האוצר והשר לביטחון לאומי מתעלמים מההסכמות בעקבה, אז הם מצפצפים על המנהיג שנבחר. רואים בו בובה. אם ראש הממשלה אינו מגבה את הודעת ירדן על הסכמת כל משתתפי הישיבה בעקבה לא לדון בהרחבת הבנייה בהתנחלויות בארבעת החודשים הקרובים, אז הוא מתגלה בחולשתו. בוודאי לנוכח ההצהרות של בן-גביר "מה שהיה בירדן יישאר בירדן" ושל סמוטריץ' בנושא המשך הבנייה ליהודים בשטחים.
ההתנהלות הזו היא מתכון לאנרכיה בתוך הממשלה. כל אחד עושה כרצונו ומי שצועק יותר מול המיקרופונים והמצלמות אולי אינו צודק יותר, אך בוודאי קובע את הטון ואת סדר היום התקשורתי והציבורי. נתניהו? נעלם. נאלם ונגרר. אם יש אנרכיה בתוך הממשלה, מדוע שלא תהיה גם בשטח? 21 מפגינים נעצרו, בצדק, כשהבעירו צמיגים ואש באיילון במוצאי שבת. כמה מתפרעים נעצרו בכפר חוארה? מה שאירע בחוארה ובכפר בורין הוא לא רק פוגרום שיתדלק את הפלשתינים להמשיך ולהרוג יהודים. הוא הצבעת אי-אמון בממשלה שאינה מטפלת בטרור כמו שהתושבים בשטחים רוצים. התוצאה היא לקיחת החוק לידיים בידי המתיישבים. וזו אנרכיה. בממשלה ובשטח.