|
|
|
|
נחמה גולן [צילום: ד"ר מרגלית מולנר-גויטיין]
|
|
|
נחמה גולן היא בין האמנים/ות המציגים בקבוצת התערוכה "א-הא". עבודה שלה המזדקרת לעין, מאתגרת ובולטת בגודלה מורכבת מצילום דיוקן כפול של נערה: ישיר ובמהופך, כששפתי הנערה מחוברות. למצחה מעין תפילין ראש עשוי מסרט מדידה ('סנטימטר'), וקופסת התפילין, עליה כתוב במקור 'ש' הוחלפה בארנק שחור, קטן, שחור, לכסף, ועליו כתוב 'מלה' (ללא 'יוד'). ההפתעה כפולה: בניגוד למקובל, במקום הגבר כאן אישה היא העוטה את "התפילין" והוא עשוי מחומר חולין, יומיומי, ירוד בערכו בהשוואה לקדושת התפילין.
הרושם שנוצר הוא התרסה נגד מנהגי הדת בכלל והפליית האישה בדת בפרט, שכן איננה חייבת במצוות תפילין. ליד הצילום מופיעה המילה 'אלוהים' בכתב עברי קדום, שמשתקפת גם על הרצפה. ליד עבודה זו תלויה צלחת מתכת וסכין נעוץ בה בקצה. על הצלחת כתובות מילים הקשורות לפה: חייך, גרון, שפתיים וכד'. על הסכין כתוב במודגש "אלוהים". אכן אניגמה. האם אלוהים הוא הסכין החותך?
|
|
|
|
|
נחמה גולן, סכין [צילום: ד"ר מרגלית מולנר-גויטיין]
|
|
|
בשיחה עם האמנית היא סיפרה שהיא כיום אישה דתית, חוזרת בתשובה מזה שלושים שנה. מאחר שבצעירותה למדה במוסדות חילוניים נשאר בה מקצת מהחרות האמנותית, דבר שאישה דתית במקור, אולי לא הייתה מרשה לעצמה.
-כיצד הגעת לעבודה 'הדיוקן הכפול' של האישה?
"בעקבות כתבה 'מדעית' שהוצגה בתקשורת, האומרת שהיקף המוח של האישה קטן מזה של הגבר. יצרתי את שני הדיוקנאות במחשב. רק השפתיים משותפות לדיוקן מלא. פס המדידה על המצח מדגים כיצד המדענים מתייחסים למוח האישה", אומרת גולן. זוהי, אם כך, אמירה פמיניסטית נגד אותה דעה גברית "מדעית". אך בחירת פס המדידה במקום רצועות התפילין מעוררת את שאלת 'חילון הקודש', חילון התפילין. לדבריה, היא עדיין מבררת מהי משמעות הקדושה.
את הצלחת עם הסכין היא מסבירה כ"חשבון נפש" עם השואה שעברה משפחתה. זהו סכין שהיה מקובל בבית בורגני אירופי וכאן הוא נעוץ בצלחת. זהו כוח עליון שפגע בנו, בעם, במשפחה. האם היא מאשימה את בורא העולם? האם יש כאן הרהורי כפירה? האמנית משתתקת במבוכה, ועונה לבסוף: "כאדם מאמין אני תמיד מאמינה שהכל לטובה, בראיית-על, עתידנית. אולי..."
|
|
|
|
|
[צילום: ד"ר מרגלית מולנר-גויטיין]
|
|
|
יצירה אחרת המעוררת דילמה היא "תיק חנוך לוין", של בוקי שוורץ. זהו הדפס של צילום שחור לבן ובו סימן שאלה גדול על כל ממדי הדף, ובפינה ציור של דמות קטנה, אישה במכנסיים אדומות ושער זהוב. בוקי (משה) שוורץ (2009-1932) היה פסל ואמן וידאו ארט ישראלי, חתן פרס דיזנגוף ופרסים בינלאומיים נוספים. בשנת 1970 בנה את התפאורה למחזה הנודע של חנוך לוין "מלכת אמבטיה". ומכאן, אולי, הקשר ליצירתו של לוין ושאלת הקיום האנושי.
בעולם הווירטואלי
סידרת צילומים גדולים וצבעוניים של האמנית קארן קנור מציגה התרחשויות בתוך מוזאונים. מרענן במיוחד הצילום מתוך מבואת מוזאון אורסה בפריז ובחזיתו קופים מהלכים בין המדרגות.
רן סאלוין מציג עבודת וידאו וסאונד (4:14 דק') בשם 'רוח רפאים' בה נראה צילום הולוגרפי של האמן בחליפה ומתוך ראשו עולה עשן לבן המיתמר כלפי מעלה.
בעבודה 'וידוי' מציג אלירן ג'אן כד חצוי ובתוכו מוקרן (מבחוץ) סרטון עם דמות האמן, מכה על חטא, כמו בווידוי. השילוב הבלתי צפוי של הסטטי - הכד מחומר יציב, בסיסי, והסרט המכני הנע בתוכו מעורר השתאות והערכה.
|
|
|
|
|
זינג וו [צילום: ד"ר מרגלית מולנר-גויטיין]
|
|
|
התערוכה 'הגוף האינסופי' בקומה הרביעית מוקדשת כולה לעבודות וירטואליות, וידאו וסאונד, המשקפות את השפעות הטכנולוגיה על המרקם החברתי והקיום האנושי. כך, עבודת וידאו ב'לופ' של אורסולה מאייר (וינה, אוסטריה) מציגה דמות אווטר נשית של "היודעת כל" כדמות שמימית מרחפת המגיחה מהעולם הדיגיטלי.
זינג וו, אמן סיני החי ויוצר בניו-יורק מציג את החיים הדיגיטליים העתידים בחברה המרושתת בענן. הוא מזהיר מפני שינויים עמם תתמודד החברה בעקבות התפתחות הדיגיטציה ו'המציאות המדומה'.
אלה רק פרטים אחדים מתוך תערוכה גדולה הדורשת התעמקות והכלה, ומעניקה, בתמורה, תובנות מעניינות והנאה.
|
|
