הוויכוח על קרן הארנונה שהגיע לשביתה של חלק מהרשויות המקומיות מייצג במדויק את הבעיה העקרונית של מרכז מול פריפריה. הערים החזקות במרכז גובות סכומי עתק מגופים עסקיים שנוכחותם הפיזית באזור היא חלק מההוויה של להיות במרכז. הגופים הללו משרתים וניזונים מכל תושבי המדינה אך הארנונה שלהם הולכת רק לערים העשירות שבמקרים מסוימים כבר לא יודעות מה לעשות עם ההכנסות הגדלות. ברור מכך שהשירותים שמקבלים תושבי הערים העשירות הרבה יותר טובים מתושבי הפריפריה. בהנחה שהמטרה לפזר את האוכלוסייה בארץ היא מטרה ציונית וערכית אין מנוס מחלוקת משאבים צודקת יותר. ההצעה הנוכחית העוסקת בקרן שתעביר עודפי גביה מעסקים לעידוד בניה בפריפריה תעבוד אולי רק בשולים אם בכלל. לכן הפתרון צריך להיות מהותי ויסודי ואסביר. ההכנסות של רשות מקומית מגיעות משלושה מקורות עיקריים: מהכנסות עצמיות בעיקר מגביית תשלומי ארנונה; מתקציב ממשלתי לנושאים שונים, וממענקי איזון ממשרד הפנים. סכום התקציב הממשלתי לכל רשות נקבע לפי תיקנון ולפי אחוזי השתתפות מתוך סה"כ ההוצאות של הרשות בתחומי החינוך והרווחה. על בסיס השיעור האחיד של השתתפות המדינה בתחומים אלה, מוסיפה כל רשות ממקורות העומדים לרשותה. כך, יישובים בעלי רמה סוציו-אקונומית נמוכה מתמודדים עם שני קשיים עיקריים: הכנסה נמוכה מארנונה והוצאה גבוהה על שירותי רווחה. יתרה מזאת, במקרה שהרשויות העניות לא יכולות להעמיד את הסכום המינימלי הנדרש לשירותים מסוימים, על-מנת לקבל את השתתפות המדינה (מאצ'ינג), הרי ששירותים אלה לא יינתנו - והמימון הממשלתי ימצא דרכו לרשויות החזקות. שיטה זו יוצרת מצב שבו החלש מקבל פחות תקציב ציבורי מאשר החזק. תקציב דיפרנציאלי מטרתו להעביר תקציבי ממשלה לרשויות חלשות בשלושה אפיקים: תקציב חינוך, תקציב רווחה, והנחות בארנונה ממשלתית. המטרה היא לחזק את הרשויות החלשות, ולצמצם את הפערים ביניהן לבין הרשויות החזקות. חיזוק הרשויות החלשות צפוי להיות בעל השפעה רוחבית על יכולותיהן לספק שירותים טובים יותר לתושביהן. תקצוב דיפרנציאלי יביא לשיפור בהישגי החינוך ברשויות החלשות בדמות הגדלת מספר שעות הלימוד והתגבור, שיפור איכות ההוראה, שיפוץ בתי-ספר מוזנחים, הצבת יעדים להישגים בבחינות הבגרות, והכנסת מכשור ומחשוב שיאפשרו השגת יעדים גבוהים יותר. אם אכן יתבצע תקצוב דיפרנציאלי, חלק מהכסף יעבור בשלב הראשון להשקעות תשתית, כדי להגיע למצב של התחלת למידה בתנאים זהים.

איך מגיעים הכי טוב לתקצוב דיפרנציאלי?

רשויות רבות לא מצליחות לגבות ארנונה מכל התושבים, כך שנוצר מצב שבו תושבים רבים לא משלמים ארנונה ונהנים משירותי הרשויות על-חשבון אלה שכן משלמים. החיכוך של הרשויות מול התושבים בנושא הארנונה גדול ומעיק על כולם. לכן אני תומכת בביטול מוחלט של הארנונה לדירות פרטיות; וכן בביטול של הארנונה לעסקים בשטח עד 100 מ"ר, והחלפתם במס ממשלתי. למשל להעלות את המע"מ ב-2.5%-3%, כדי שייווצר מצב שבו המדינה תגבה את המס מכל האזרחים, שלא כמו במצב הקיים שבו הרשויות גובות את המס מחלק מהתושבים. הגבייה תחולק בין הרשויות לפי מספר התושבים בכל רשות. כך נקבל מצב שבו כולם מרוויחים. הרשויות יחסכו כסף רב של עלויות גביית הארנונה, ויקבלו הכנסות גבוהות יותר בכ-10% מאשר היום. את חלוקת הגביה מהעסקים הגדולים ניתן יהיה לבצע בהדרגתיות. חלוקת הגביה לפי מספר התושבים תבטל את רתיעתם של ראשי העיר מבניית דירות מגורים ויכולה לשרת את המטרה של הורדת מחירי הדיור. אגב, את מאות העובדים שיתייתרו ברשויות המקומיות ניתן יהיה להעביר לרשות המיסים לצורך גביית מע"מ אפקטיבית יותר.