ההזדמנות הגיעה לפני מספר חודשים כשמרתי הגיעה עם קטלוג המתנות מהעבודה שלה, וביקשה שאבחר מתנה לחג. מתנות לחג זו דרך מעניינת של מקומות העבודה להראות לך כמה הם אוהבים אותך וכמה אתה חשוב להם. אז סירים יש מספיק, מגבות לקחנו מהמלון בפעם האחרונה, שוברי קניה - יש מספיק כאלו שלא נוצלו, וסט לגינה אין צורך כי אין גינה. בשקט ניסיתי כמו חוק ההסדרים, להעביר את ההצעה לשואב אבק הרובוטי ושהפעם זה יתקבל. עת שערי רצון להיפתח. מרתי הסכימה, וכך לאחר מספר ימים הגיע החבילה המיוחלת.
כמו שואב האבק עליו כתבתי בפעם הקודמת, גם כאן לא מדובר במכשיר המקורי, אבל לפי ה-יו טיוב היה אמור לתת את אותו האפקט. כדרכם של מכשירים חשמליים שמגיעים אליי לבית, לקח לי כמה ימים עד שאזרתי אומץ ופתחתי את המכשיר. זה עניין מאתגר עבורי להפעיל מכשיר חדש, או לחלופין להרכיב ארון נעליים של איקאה. בקופסה מצאתי עמדת הטענה, את המכשיר עצמו, ושלט. חיברתי את הדברים למקום, התיישבתי על הספה, הפעלתי את המכשיר לפי מה שנראה כ-הכי קרוב למציאות, וישבתי לקרוא בינתיים את חוברת הוראות השימוש. הקטנות שלי התרגשו מהמעמד ומהמכשיר, שמבחינתן היה הכי קרוב לכלב שהן כל כך רוצות, והחלו לרוץ אחרי המכשיר שהסתובב בבית, מנסה למצוא את דרכו מול המכשולים שהן מציבות לו בכל פעם מחדש, כדי לאתגר אותו.
הרעש היה קצת מחשיד. בכל זאת מדובר, ככה הבטיחו, במכשיר שקט. מצד שני לא מדובר במכשיר המקורי, אז אולי זה חלק מהוויתורים. ההבטחה הייתה שאני משאיר אותו לעבוד עצמאי לעבודה כל הלילה, ובבוקר אני מוצא בית נקי ומבריק. מה שלא ציינו, זה שאני אמור להשאיר רצפה פנויה מדברים. כסאות הרמתי, מתקני כביסה הוצאתי, צעצועים פיניתי, את הדלתות של הבית פתחתי לרווחה, וקיוויתי שכשהוא יגיע מתחת למיטה של הבת שלי, הוא לא ייחנק מכמות הגומיות לשיער שהוא ימצא שם. אחרי שעה של עבודה מאומצת השארתי לכבודו רצפה נקיה מחפצים ושאר פריטים ושרק יתחיל לנקות. התעלמתי מהרעש האופף ועצמתי את עיניי. אחר מספר דקות שרר שקט מופתי שגרם לי לחשוד. בכל זאת הוא לא אמור לסיים את העבודה כל כך מהר. מסתבר שהמכשיר עד כמה שהוא חכם, לא יודע להסתדר עם ספריית הקודש שלי שנמצאת על במה, כשהבמה בדיוק בגובה שלו. בקיצור, כבודו נתקע כמו שצריך מתחת לספרייה, עד שהייתי צריך לבקש סיוע מ-"ידידים בדרכים". אחר רגעים ארוכים ומותחים, כבודו שוחרר בשלום והוחזר אחר כבוד לעמדת ההטענה, מאחר שאת כל הסוללה שלו הוא סיים בניסיון להמשיך לשאוב גם כשהוא תקוע. לא חכם מצד מי שמכונה "שואב אבק חכם".
הפעמים הבאות היו יותר פשוטות. הפעלתי, הוא נכנס מתחת לספריה, נתקע, וחולץ בשלום לסבב שני של להיתקע. חשבתי שאולי זו הזדמנות להוציא את הספרייה מהבית. אומנם יש ספריה, יש ספרים, אבל אין מי שיפתח אותם. מצד שני, מי מבטיח לי שמתחת למיטות הוא לא ילך לאיבוד? לחלופין, השערות של הבנות שלי גרמו לו ללא מעט בעיות עיכול, ויודעי דבר הסבירו לי שאני צריך לטאטא את הרצפה לפני שאני מפעיל אותו. בקיצור, כבודו צריך עוזרת בית, ומאחר שאין תקציב לנושא נאלצתי אני למלא את מקומה. בהפסקות חשמל כמו שדימונה התברכה בהן כבודו מפעיל עצמאות יתרה ויוצא לסיבוב עד אשר תכלה הסוללה. מילא ביום רגיל אבל ביום שבת - מה עם שביתת כלים? באירוע האחרון שבו ישבנו שלושה גברים, הצפנו את הנושא כחלק מהניסיון להניע שיחה, והגענו למסקנה של שניים מתוך שלושה, שאין לנו צורך במכשיר הזה. אחד מאתנו מחזיק כלב בבית, ומסתבר ששערות של כלב זה לא עניין אהוב אצל אותם שואבים חכמים. הציעו לו להיפטר מהכלב. אשתו העדיפה להיפטר ממנו.
סופו של דבר, מדובר בעוד מכשיר לא יעיל ולא מועיל שמצטרף לקוצץ הירקות, למכונת הפופקורן, ולאופה לחם החשמלי שקניתי. החבר השלישי ביקש מאתנו את כל זה בכתב, כדי להראות לאשתו. אולי זה ישכנע אותה לרדת מהסיפור הזה. הנה אני מגיש זאת עבורו. חזרתי לתפקידי המסורתי, בתור סייעת בעבודות הבית. כל זה כאשר כבודו שוכב על בטנו ומביט מי מהצד. האם הוא מאושר או קצת עצוב שאני לא מתייחס אליו? מקווה שזה לא ידרוש ממני הוצאות לפסיכולוג. לאחרונה שמעתי נפלאות על טוחן המזון. לא צריך לזרוק לפח את שאריות הירקות אלא לשים בטוחן וזה מפרק ומוריד לכיור. נשמע מעניין. בפעם הבאה אעדכן.
