לא בכל יום "יד ושם" מפרסם תגובה רשמית על מאמרה של דוברת משרד החוץ הרוסי. ממש לאחרונה (20.7.2023) זה קרה. בתגובה יש הפניה למאמרו של חוקר "יד ושם", ד"ר ארקדי זלצר בעיתון Jerusalem Post. במאמר זה שפורסם ב-9.5.2023 ד"ר זלצר מתייחס למגמה המדאיגה של אינסטרומנטליזציה של השואה בידי המשטר ברוסיה לצרכיו התעמולתיים, קרי - ההתייחסות אל השואה אינה כאל תופעה היסטורית הראויה ללימוד, הנצחה, והנחלתה כחלק מהזיכרון ההיסטורי, אלא כאל כלי לצרכי התעמולה הרוסית. לא רק זאת, אלא שבמקביל מתחזקת מגמה של טשטוש ועיוות ייחודיות השואה באמצעות הכללתה בנרטיב של "פשעים כנגד עמי ברה"מ", שזה אומנם שינוי בעל ממד חיובי ביחס למדיניות השתקת והשכחת ייחודיות השואה שהייתה נהוגה בברה"מ, ואכן אין ספק, כי בשלושת העשורים האחרונים גדלו לאין שיעור השיח והמודעות ביחס לרצח שיטתי של האוכלוסייה היהודית בתקופת "מלחמת המולדת הגדולה".
דא עקא, הכללה זו מתעלמת מהשוני הרב בין תוכנית OST שתכליתה הייתה אומנם שיעבוד אכזרי של העמים הסלאביים במרחב ברה"מ, אך היא מעולם לא תוכננה לתוכנית מפורטת וכמובן לא יצאה אל הפועל, לבין שואת העם היהודי שהתאפיינה בהשמדה פיזית גלובלית וטוטלית וכמובן חרגה מהמרחב הגאוגרפי של ברה"מ. אגב אורחא, יש פלירטוט של בכירי המשטר הרוסי עם מיתוסים ונרטיבים אנטישמיים מובהקים שיש להם אחיזה בציבור הרחב ברוסיה כגון זה שלהיטלר הייתה זיקה גנאלוגית יהודית (או בלשונו של שר החוץ הרוסי לברוב - "דם יהודי"), שהיהודים הם הגרועים שבאנטישמים, שהיה להם אינטרס ברצח יהודים אחרים, שיהודים שירתו באס.אס. ועוד.
מחבר מאמר זה הצביע במחקרו באופן מפורט על תופעות אלו ועל הסכנה שגישה זו עלולה לחלחל לציבוריות הרוסית הרחבה ולעורר את האנטישמיות הלטנטית הקיימת ממילא בחברה הרוסית כתוצר של נסיבות היסטוריות. התגובה הנ"ל של "יד ושם" באה לעולם, כאמור, בעקבות מאמרה של דוברת משרד החוץ הרוסי מריה זכארובה. מה היה שם שקומם את "יד ושם" ואילץ אותו באופן חריג להגיב? הבא נתבונן במספר "פנינים" ממאמרה, שאגב קיבל גיבוי משר החוץ הרוסי לברוב.
המאמר במהותו ממחזר את הנרטיב הרוסי לגבי "מהותו הנאצית של המשטר בקייב" (כלשון המאמר) ומסביר את תמיכת המערב הדמוקרטי באוקראינה ב"רעיונות של עליונות". כך, זכארובה מתקוממת על החלטת הרשויות בגרמניה בשנת 2021 לפצות את היהודים בלבד מבין שרידי נפגעי מצור לנינגרד. היא כותבת - "... ברלין הרשמית החליטה... כי יש מי שיותר ראוי מאחרים כיוון שבעורקיו זורם דם בעל תכונות גנטיות אחרות...". בנוסף זכארובה תוקפת את שגריר ישראל באוקראינה מיכאל ברודסקי על ביטויי אהדה לאוקראינה הנאבקת על חרותה לנוכח התוקפנות הרוסית או כטענתה "מצדיק את המשטר הנאו-נאצי של קייב". זכארובה מביעה מחאה על תגובת משרד החוץ הישראלי לאחר מתקפה קודמת של משרד החוץ הרוסי על ברודסקי, בה (בתגובה הישראלית הקודמת) נאמר כי לאיש אין זכות ללמד אותנו כיצד לזכור את השואה. היא כותבת כך - "ובכן, מדוע לאיש אין זכות ללמד כיצד לשמר את זיכרון השואה? השואה היא רדיפה והשמדה המונית בידי הנאצים של נציגי קבוצות אתניות וחברתיות שונות".
פה כבר כדאי להתחיל לחשוד. הנה עוד כמה ציטוטים - "במדינה שלנו, אנחנו... לא מחלקים את הטרגדיה של השמדת אנשים על-ידי הנאצים על בסיס לאומי", "השואה היא... הקוד התרבותי המשותף שלנו, שנועד להזכיר לנו את הסכנה שבדה-הומניזציה" (נשמע ציני במיוחד לנוכח טענות למעשי הזוועה של צבא רוסיה בשטחי הכיבוש של אוקראינה), "... למה צריך לזכור את השואה? לא בגלל שאז הנאצים הרגו בני לאום ספציפי אחד או יותר, אלא בגלל שבאופן עקרוני אי-אפשר להפלות אנשים על בסיס לאומי [אתני]...". בכך יש מגמה ברורה לעיוות זיכרון השואה וטשטושה. למעשה, יש ניסיון לבצע מטמורפוזה מודעת ומכוונת לעצם המושג "שואה" לא כרצח שיטתי של העם היהודי המתאפיין בטוטליות וגלובליות אלא כרצח של יהודים ושל בני עמים אחרים.
ובכן - מה לא נכון כאן? האין בני עמים אחרים נרצחו בידי הנאצים? וודאי שבני עמים אחרים (וגם בני קבוצות סוציאליות מסוימות) נרדפו וגם נרצחו, כולל באופן המוני, בידי הנאצים. לגבי חלקם אף ניתן להצביע על אלמנטים של רצח-עם (כך לגבי חלק מהצוענים), אולם יש בכל זאת הבדל קריטי - בני עמים אחרים נרצחו כחלק מהפעלת טרור, נפגעו ממהלכי שיעבוד, נפגעו ונרצחו, כולל באופנים איומים ביותר כתגובה נאצית להתנגדות (במסגרת מחתרות ולחימה פרטיזנית) של בני אותם עמים. אולם לגבי שום עם, זולת העם היהודי, לא תוכננה ולא הופעלה תוכנית להשמדה שיטתית טוטלית בקנה מידה גלובלי. תוכנית זאת נבעה במישרין מהאידיאולוגיה הנאצית שבליבתה הייתה הגזענות, כלומר השקפת עולם פסידו-מדעית הגורסת עליונות/נחיתות של בני עמים שונים השייכים ל"גזעים" שיש להם (ולפרטים השייכים אליהם מכוח הלידה) תכונות אינהרנטיות דטרמיניסטיות המועברות באופן תורשתי.
מתפיסה גזענית זו נבעה האנטישמיות הנאצית שהעמידה את היהודים בתחתית מדרג הגזעים האנושיים, למעשה כתת-גזע, המביא לשיטתם רוע ושחיתות לעולם. וכיוון שהתכונות הן אינהרנטיות, דטרמיניסטיות (אינן ברות שינוי) ותורשתיות הרי שאין ברירה אלא לסלק את הנוכחות היהודית מהעולם באמצעות השמדה פיזית טוטלית בקנה מידה גלובלי. ולא רק בתיאוריה אידיאולוגית עסקינן - ניתן גם להתבונן בפרקטיקה. כלפי איזו קבוצה מובחנת זולת יהודים הופנו הצעדים הבאים? הרחקה ממקומות עבודה, איסור עיסוק במקצועות ספציפיים, הפרדה ותיחום מקום מגורים, איסור השתתפות באירועי תרבות וספורט, הפקעת רכוש, הגירה כפויה, סימון פיזי בולט, איסור הליכה על מדרכות, עבודת כפייה קשה ומשפילה שהתכתבה עם הסטריאוטיפים הנאציים ביחס ליהודים, הקמת גטאות, השמדת ילדים שנולדו בנישואי תערובת (בעיקר בשטחי הכיבוש במזרח אירופה ובייחוד בשטחי כיבוש בברה"מ - דווקא בגרמניה גופא לבני תערובת היה יותר סיכוי לשרוד), מחנות השמדה (לא מחנות ריכוז) ייעודיים ליהודים בלבד, גם אם הושמדו בהם בני קבוצות אחרות (בעיקר צוענים ושבויי מלחמה סובייטיים) בקנה מידה מצומצם.
התעלמות מגישה אידיאולוגית זו מובילה לשגיאה בהבנת השואה כתופעה היסטורית ייחודית, השונה תכלית השוני ממקרים אחרים בהם בני אנוש עשו לבני אנוש אחרים דברים איומים ונוראיים, ובכלל זה מקרי רצח-עם. שגיאת הבנה זו של ייחודיות השואה חמורה פי כמה כאשר היא הופכת למדיניות מכוונת המשתמשת במושג ה"שואה", שלא במשמעותו האמיתית, לצורך יצירת נרטיב שנועד להצדקת מדיניות תוקפנית כפי שרוסיה מנהלת נגד אוקראינה. זה גם נתיב לבנליזציה וטריוויאליזציה של מושג ה"שואה", הוצאתו מהקשר היסטורי מדויק, והפיכתו ללא יותר מכלי למניפולציה לצרכי בניית נרטיב ותעמולה המשרתת צרכים פוליטיים. ברי כי מי שמסוגל למניפולציה מכוונת כזו מסוגל לחצות כל קו מוסרי אדום.
יש כאן מדרון חלקלק שההתדרדרות בו עלולה להיות מהירה וקטלנית, בראש ובראשונה כלפי יהודים אזרחי רוסיה הנהנים כיום משוויון אזרחי מלא (אולם לא לעולם חוסן), ובעקיפין גם כלפינו - היהודייה שבין המדינות. עלינו לעמוד על המשמר, להבין את הסכנות במלוא חריפותן ללא כל אשליות, ולהיות נכונים לפעול באופן אקטיבי במידת הצורך. זה קורה כאן ועכשיו וזו אחריותנו כעם וכמדינה לא להיות פאסיביים אלא לפעול באופן אקטיבי. לפני הכל - אנו חייבים להביא את המצב הנוכחי למודעותנו, שכן מודעות זו הכרחית להתמודדות מוצלחת עם האתגר. זה בנפשנו! באופן הממשי ביותר.