הפרסומאי שמכר לארגוני ההפגנות את הרעיון להשתמש רק במילה אחת - "דמוקרטיה" כסיסמת-הקרב כנגד הימין הלאומי - ראוי לקבל את הפרס הגבוה ביותר לסיסמת התעמולה הקצרה והיעילה ביותר. שום הסברים ארוכים בגנות הנסיון לשפר את המערכת השיפוט של הבג"ץ בכך שהמצאת "הסבירות" כביכול כעילה משפטית לפסילת החלטות הכנסת ו/או הממשלה - שום הסברים ארוכים לא היו תופסים את דמיון ההמון, כמו "דמוקרטיה" בצד "הטובים" כביכול - וה"דיקטטורה" בצד "הרעים" - דהיינו: בצידם של הממשלה שנבחרה בחוק בבחירות הוגנות לחלוטין, שאיש אינו מעלה טענה בדבר חוקיותן המוחלטת.
נוכח ההצלחה האדירה שנחל אמצעי-תעמולה פשוט כזה בציבור הישראלי - אתה עומד נדהם ונפעם הכיצד אנשים רבים כל-כך נענו מהר כל-כך לסיסמה באנאלית ושקרית לחלוטין. אין בישראל שום דיקטטורה - מעולם לא הייתה ולעולם לא תהיה כי העם היהודי אינו כשיר לכך וצורת שלטון כזאת לא מוכרת לו ואינה מקובלת עליו. היסטורית - גם בימי המלכים שלנו - כוחם נבלם על-ידי מי שקראו לעצמם "נביאים" - ובעצם היו השלום - עכשווניקים של אותם דורות רחוקים. ואם תאמר שהרבנים היו דיקטטורים - גם זה אינו נכון - כי כנגדם קמו תמיד יהודים חילוניים - כמו שפינוזה בדורו.
אם מישהו יעלה בהקשר זה את דמותו של דוד בן-גוריון, מייסד המדינה - גם הטיעונים נגדו אינם מקרבים אותו ולו בצעד אחד - לתואר המכוער: "דיקטטור". הוא היה בעל הסמכות העליונה בדור תש"ח - ולולי אישיותו - קרוב לוודאי שהמדינה לא הייתה קמה - אך זאת בשל סמכותו האידיאולוגית והארגונית ואישיותו הטהורה במקביל לכך. דיקטטור הוא לא היה. כמוהו כוינסטון צ'רצ'יל ופרנקלין דלנו רוזוולט שנים אחדות לפניו. הוא נתקבל בכל הציבור היהודי כ"אחד בדורו" - אך לחיוב - ולא לשלילה. הוא היה דמוקרט אמיתי - אך הוא לא ייסד "דמוקרטיה עממית" בנוסח מדינות מזרח-אירופה עם תום מלחמת העולם השנייה. אלה היו רפובליקות כבושות על-ידי ברית-המועצות ומנהיגיהן הכריזו עליהן כ"דמוקרטיות עממיות" כדי להשתמש במילת-פרסומת המשלמת מס-שפתיים לדמוקרטיות האמיתיות בנוסח אנגליה וארה"ב של אמריקה.
אכן - אנחנו חיים בדמוקרטיה אמיתית והרפורמה המיזערית של נתניהו ולוין בוודאי שלא תפגע בסדרי השלטון - אלא תחזק את הכנסת כמוסד מחוקק - ואת הממשלה כמוסד מבצע. אלה הם מוסדות שלטון נבחרים שנבחרו כדי לשלוט - ולא כדי למלא פקודות של בית המשפט העליון שחבריו אינם נבחרים - אלא ממונים בתור פקידים גבוהים במדינה - אך לשפיטה בלבד בין צדדים מסוכסכים - ולא בתור רשות עליונה השליטה על המוסדות הנבחרים על-ידי העם. דווקא אלה הצועקים "דמוקרטיה" - הם היו הראשונים שהיו חייבים להזדהות עם הרצון לתקן את העוולות של השיטה הקיימות המאפשרות לבג"ץ לבטל החלטות מדיניות מבלי שקיבל סמכות לכך בחוק המפורש.
בתור דוגמה יפהפייה מן הספרות לסיטואציה שלנו כיום, ערב "הדיקטטורה" כביכול - נביא קטע מן הרומן ההיסטורי הנפלא "קלודיוס האל" של הסופר הבריטי רוברט גרייבס המספר על נכדו הקטן של הורדוס מלך-יהודה בתקופת האימפריה הרומית. הילד גדל עוד מגיל ארבע ברומי כדי שיהיה ראוי למלכותו העתידית ושם מלמד אותו הפילוסוף אתינודורוס ששואל על מוצאו - וכאשר הנער עונה לו שהוא מגיע מארץ יהודה - עונה לו המורה: "הה, זכור נא כי העם היהודי ממוכר בקנאות למידות הטובות יותר מכל עם אחר בעולם; אם תציג את עצמך כבעל מידות טובות - הם ילכו אחריך כאיש אחד".
ואכן כל היה - לימים ילד זה יהיה המלך אגריפס הראשון - עד שממלכתו נחרבה בשנת 70 לספירה במלחמה נגד הרומאים. ללמדך - שבכל מקרה כאשר יש אויבים מבחוץ - והכוונה היום לערבים ואירנים - יש לשמור על לכידות - ולא להלחם מלחמות-סרק פניומיות כאילו מה שחשוב זה הפירוש המעוות של חסידי "הדמוקרטיה העממית" - שמאלנים אנרכיסטים העומדים בראש ההפגנות.