אין ספק כי בנימין נתניהו ומרעיו הופתעו לגלות, שגרמו לשחיקת כוחו של חיל-האוויר ולנסיגה בכשירותו של צה"ל, וכדאי לעצור לרגע את הסחרחורת ולשאול ברצינות מדוע כך אירע לישראל. ליתר דיוק, מדוע ההפתעה? אחת התשובות שגיבשתי לעצמי היא שבשני המחנות דיברו עברית, אבל לא בלשון אחידה. בללו את השפה, כמו בסיפור על מגדל בבל. מה הכוונה? במחנה הדיקטטורה של ביבי מדברים ולא מתכוונים; מכפישים ולמען תמורת הנאה כלשהי מבצעים סיבוב פרסה מילולי ומתעלמים מן הדברים של עצמם; אם בבוקר שלמחרת ההשמצות של דוד אמסלם וגלית דיסטל ודומיהם יגלו כי כדאי להם לשבח את טייסי ישראל "הרוכבים בגאון בשמיים" - הם יעשו כן במחי יד, בהיפוך לשון מהיר, לא יתביישו. כי במחנה נתניהו החשוך אין חשיבות למילה. כי אין ערך להתחייבות. כי אין משמעות לתוכן. כי זה התנאי החיוני להתנהלות השקרית. כי זה מתמזג עם פחזות רעיונית ומשתלב בפטפוט. מתוך מה שהם - התבוננו גם על יריביהם, ולא הבחינו כי הם כה שונים זה מזה (אגב, לא כולם במחנה החושך כאלה. אבי תוכנית הדיקטטורה יריב לוין אינו כמותם, לצערנו. הוא מתייחס ברצינות למילותיו ומבין את מחויבותו כלפיהן. רק שלמרבה הצער זו מחויבות עקבית בשירות תפישה מרושעת). כלומר, היות שביבי ותומכיו אמונים על אמירות הנעות על הציר שבין שקר לבין פטפוטי סרק הם התבוננו על הטייסים והלוחמים ואנשי ההייטק והרופאים והמשפטנים והעובדות הסוציאליות והמורים כאילו היו בשר מבשרם, ולא היא. הם התייחסו להצהרות המאבק של מחנה המחאה כאילו היו גיבוב דברים שנאמרו ברמה הנהוגה בשורותיהם. ביבי המצוי בטלטלה אישית המוחקת את כושר פעולתו לא קרא נכון את הדברים. אבל אנו ידענו עד כמה כל קבוצת מחאה כזאת מתלבטת בניסוח עמדותיה וחותרת לדיוק. במלים פשוטות, ביבי התייחס לאזהרתם כאילו יצאה מפיו. הוא לא הבין כי יש לו בר פלוגתא דייקן וזהיר, שמתכוון למה שהוא אומר, ואומר מה שהוא מתכוון, וחותר לרזולוציה שלמה ככל האפשר. לכן לאנשי המחאה נדרש זמן עד שהתייצבו בשורות הראשונות של ההפגנות. ולכן אנשי ביבי הופתעו שכך אירע להם. בבחינת, מה פתאום האמינות הזאת? בטעותם זו הניחו ביבי ושופריו לישראל להתדרדר למשבר הקשה שידעה מעודה.