עד לא לפני זמן רב חייו של האזרח בישראל נעו במסלול האנושי המאפיין כל אדם אחר באשר הוא, בין הדאגה והמאמץ לחיות ברווחה, לפרנס ולטפח את משפחתו, לחתור לעצמאות כלכלית ומקצועית, ולמי שהאיר המזל, אף למצוא זמן לעיסוקים ותחביבים לסיפוק הנשמה. מעל כל אלו אצל הישראלי תמיד ריחפה העננה הביטחונית, הדאגה הבלתי פוסקת לשלומה של המדינה ולשלומם של כל פרט ופרט בתוכה. הדאגות הללו באו לידי מבחן במלחמות שנכפו עלינו במחזוריות משתנה, עם זאת בזכות האחדות והלכידות החברתית ובכוחו של צה"ל-צבא העם למדנו לחיות עם זה ולבסס את חיינו כ-חיים של שגרה.
מעת לעת ובמחזוריות בלתי צפויה (כמו המלחמות), צץ והתפרץ (משום מקום) לחיינו משבר בדמות "השד העדתי". כל הארץ רעדה וכולם היו תמימי דעים כי האיום הזה מסוכן מכל האויבים והמלחמות שנתכו עלינו. שהרי ההיסטוריה לימדה אותנו כי כל המפלות והחורבנות שנכפו על ישראל קדמו להם משברים וסכסוכים פנימיים אשר החלישו את כוח העמידה ואת הרצון להילחם. למרבה המזל בכל פעם שזה פרץ החברה הצליחה להתגבר על המשבר ולהחזיר את "השד לבקבוק". זאת בידיעה שמשברים אלו הם מנת חלקו של עם הנמצא בתהליך של קיבוץ גלויות וזה יחלוף ויעלם לזמן מה.
לרוע המזל ומבלי שום התראה לפני שבעה חודשים קמו עלינו שני המהפכנים יריב לוין ושמחה רוטמן בגיבוי ודחיפת ראש הממשלה ושחררו לאוויר שמעל ראשנו שיירה של שדים רבים וחדשים (שחלקם היו רדומים זמן רב) ששינו את חיינו. מאז שולטים בנו הכאוס, המהומה והמבולקה. ביתר שאת שב השד העדתי ואיתו השד המגדרי. חרדת ההדתה עוררה "שד חילוני" רדום ומבעבע, אי-ה-"השוויון בנטל" התקומם כנגד קידוש לימוד התורה, השד המשיחי התפרץ, מתדלק ומחמש את הטרור הערבי, ויוקר המחיה מפיל חללים ששמו מבטחם בממלכת השקר. הראשון בספטמבר בפתח מצויד ב"שד החינוכי". במצב זה, לא נותר בתוכנו אף תחום או נושא שניתן להיאחז בו כדי לפשר ולחתור יחד לשלום ולחוף מבטחים.
ייתכן שאני פסימי מדי ועיניי טחו מלראות את הכוחות שנותרו כדי לאחות את הקרעים, שמא יש מזל ועדיין מצויים גורמים שביכולתם לאחד שוב את השברים, להחזיר לנו את האחדות והשפיות. אך שתיקתו של ביבי, תוקפנותם של מחוללי המהפכה הטראגית, לא משאירים שום תקווה שאכן זה יקרה. לדידם ולדעת להקת השרים הנרצעים (אומרי ההן), אין כל בעיה, הכל כשורה ועולם כמנהגו נוהג: מבחינתם המשק והכלכלה איתנים כפי שהיו, יוקר המחיה המוצג מדומה ולא משקף את המציאות, היחסים עם ארה"ב הם משבר בר חלוף, הטרור הגואה הוא שיירים ממחדלי הממשלה הקודמת, וההפגנות והמחאות מקורן בשטיפת מוח של מיעוט קיצוני וסופה לפוג ולהתמוסס.
כדי לדעת את עומק הצרה בה אנו מצויים די לבחון את תפקודו (אי תפקודו) של האיש המתקרא "השר לביטחון לאומי". שבעה חודשים חלפו והישגיו "אפס". את המשטרה דרדר לפי פחת, ומבטיח להשלים את המלאכה לאחר שימנה מפכ"ל משלו. מסייר בשטח כשעל פניו חיוך ציני של מנצח, לא מפספס אף הזדמנות לחולל מהומה ומשברים ואין מי שיעצור בעדו, גם אם גורם למשברים בינלאומיים. לשאלה איפה ראש הממשלה התשובה אחת: האיש אבוד וחסר אונים, מצוי בחרדה מתמדת מחשש שמא גורמים בממשלתו יחליטו לנטוש ולהפיל את ממשלת החורבן הזו.
יש האומרים כי בנימין נתניהו מתכנן כל מהלך ושולט בכל במצב ובממשלתו, אני שולל זאת מכל וכל. זרעי הפורענות והחורבן נזרעו על ידו ברגע שהטיל על לוין לנהל את המו"מ עם המפלגות להקמת הממשלה ונתן לו את חופש פעולה להיעתר לדרישותיהן כדי להרכיב ממשלת ימין "מלא מלא". שיבוץ השרים וחלוקת התיקים נעשה במחשכים כהליך אזוטרי. לא עברו ימים רבים מטקס רב השרים והרושם של הצגת הממשלה וכבר החלה ההשתוללות ואיבוד השליטה. לוין נתן את האות ומלאכת ההרס יצאה לדרך. באין תוכנית ובאין תכנון ותיאום כל מהלך ופעולה של השר עורר בציבור זעם ששחרר "שד" ופתח מלחמה בחזית שעד עתה הייתה רגועה. גם המשבר "השנתי" הנוכחי במערכת החינוך נראה בלתי פתיר וצפוי לזעזע את האוצר ולערער על הסכמי העבודה ואולי גם לגרום משבר ממשלתי. זה בוודאי מוסיף לתחושת הייאוש ואובדן דרך כוללת.
לרוע המזל ניתן לקבוע ברמת וודאות כי הפעם כל השדים שהשתחררו ופרצו לחיינו לא ניתנים לשליטה, אין מי שיכול להחזיר ולו שד אחד חזרה לבקבוקו. כולם פה איתנו והמשברים רק ילכו ויעמיקו. מי היה מאמין שנאום משתלח של לוין בכנסת, הוא שדרדר אותנו למציאות המאיימת על קיומנו כחברה וכמדינה. האם עמל של 70 שנה היה לריק? האם מותם של יותר מ-26 אלף חיילים שנפלו במלחמות על עצמאותה וקיומה של המדינה היו לשווא? האם המוצא מהמציאות שנקלענו אליה צופה התגשמות של חלום הבלהות, של מלחמת אחים ממש? ואם כן האם האויבים האורבים לנו מסביב ישבו בצד וייתנו לנו "לנהל" את המאבק הזה עד להכרעה? אתכם הסליחה על כל כך הרבה שאלות ואף לא תשובה אחת!
