את עולם הציור גיליתי בשנים האחרונות בזכות הקלאבהאוס, שאֵרַח סדנת ציור מטעם בצלאל. משהצצתי, נפגעתי. מאז הקלאב הפך לסטודיו שלי. למעלה מ-5,000 ציורים (שרובם יד זדונית העלימה) ציירתי במשך כשש שנים ב"סטודיו של הקלאב". הציורים שלי הם, כפי שאני מגדירה אותם, כתמי רורשאך, טביעת אצבעות (תרתי משמע) של הנפש המורכבת והמפותלת. אני נותנת דרור לרגשות וזרימה חופשית לאצבעות לצייר, תוך שימוש במגוון רחב של סגנונות וכלים בשיטת ניסוי וטעייה - מצבעי מים עד צבעי גואש, מצבעי אקריל ועד צבעי פסטל, מדיו ועד דבק נצנצים וּפחם. אם השירה, שבה אני חוטאת מפעם לפעם, היא ציור במילים, הרי הציור הוא שירה בִּצבעים. הציורים מתאפיינים בשילוב של חיות ודמויות אנושיות, דמות בתוך דמות והסתרה שבתוך הסתרה. מכאן שם התערוכה "דמיות-חיות". הציורים משקפים קשת רחבה של רגשות וסיטואציות אנושיות (ובלתי אנושיות) - מצבי פחד וחרדה, לחצים, זירות התגוששות והיאבקוּת, בזרימה תנועתית ודינמית תוך קיום אינטראקציה ודיאלוג בין הדמויות. מעֵבר להאנָשָה ואנימציה, נדמה שלפעמים החיות הן סמל להתנהגות אנושית ונמצאות ברמה אחת מעל האדם. חז"ל בפרקי שירה מצביעים על נאמנות הכלב לאדוניו, נאמנות היונה לבן זוגה, צניעות הֶחתול וכדומה. לעומת זאת, כפי שמצביעה ההיסטוריה והמציאוּת הפתולוגית, למרבה הצער לפעמים האדם יורד לדרגה חייתית טורפת. כל אלה מוצאים ביטוי סמוי או גלוי בציוריי. אני משתמשת בחומרים וצבעים מכל הבא ליד, מפיסות עץ, קרטונים, מגבוני נייר, ועד צלחות חד-פעמיות, לצד השימוש לרוב בנייר בסיסי ופשוט ביותר וציור באצבעות, כדי לבטא את המגע הבלתי אמצעי של הציור לדף ולחיים. בציורים שלפניכם השתמשתי בעיקר באקריל, עִם נגיעות בגואש בשלושה צבעי יסוד: אדום, צהוב וכחול, תוך יצירת תרכובות ותערובות מעניינות ביניהן. כי הטבע הוא הצבע. כתמים זה כל הציור. אין ספק שלציור, כמו לשאר ענפי האמנות, יש ערך תרפויטי ממדרגה ראשונה. המשורר יהודה עמיחי ביטא זאת בצורה ציורית נפלאה באחד משיריו: "בארץ הלוהטת מילים צריכות להיות צל". על אותו משקל אוֹמַר: "כשהארץ לוהטת, האמנות היא צל". כשהקרקע הנפשית בוערת, גם אני חוסה בצל האמנות הקרירה, אשר באורח קתרטי, תוך שימוש בצבעי אש, מצננת את הנפש על זרמיה התת קרקעיים, ונותנת לה מזור, ואפילו מַצמיחה צמיחה מִצניחה אישית. לקינוח אציג שלושה שירים מפרי מקלדתי, המוקדשים לקלאב באהבה. שלושה שירים//ציפי לידר כלב כלב י כֶּלֶב כֶּלֶב שָׁחוֹר אַתָּה לֹא לְבַד כֶּלֶב נוֹבֵחַ גַּם נָשַׁךְ אוֹתִי אַל תַּחֲצֶה אֶת נְהַר הַפְּחָדִים הַקְטַנִּים מִסְתַּתֵּר מֵאחורֵי זֶהות בְּדוּיָה שֶׁל מַפָּה לְבָנָה מִתַּחַת לַשֻּׁלְחָן שׁוֹאֵג אֵלַי מִתַּחְתִּית סֵפֶל הַקָּפֶה. אֱ-לֹהֵי הפחָדים הקטנים

מַבָּט קָרוּעַ עַיִן קְרוּעָה צִפּוֹר קְרוּעָה כָּנָף קְרוּעָה שֶׁמֶשׁ קְרוּעָה שָמַים קְרוּעִים עָנָן קָרוּעַ עִיר קְרוּעָה יֹשֶׁבֶת בִּקְצֵה הַזִּכָּרוֹן פִּנַּת הַשִּׁכְחָה. כְּמוֹ חָתוּל שָׁחוֹר. אֱ-לֹהֵי הַפְּחָדִים הַקְטַנִים עוֹדֶנוּ מֵצִיץ אֵלַי מִתַּחְתִּית סֵפֶל הַקָּפֶה. 3 לַחְגְדוֹל מהו? לחגדול היא מילה שהמצאתי, המורכבת מהמילים 'לחדול' ו'לגדול', בסימן שאלה בצד מסקנה בסימן קריאה, ואשר צופנת בחובה תמונת חיים שלמה ואת תמצית שאלת מהותה. לַחְגְדוֹל! להיות או לחדול לגדול או לחדול לַחְגְדוֹל! לגדול מתוך החִדלון!