אני כותב את המאמר מתוך כאב, שממרקע הטלוויזיה יוצא לעברי עורך דין, שנשכר על-ידי ראש הממשלה שלי, המלעיז על המסמך המכונן בחייה של מדינת ישראל - מגילת העצמאות. כואבת לי נימת הלעג והזלזול בשלושים ושמונה החותמים על מגילת העצמאות, כשבראשם מי שיהיה ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל - דוד בן-גוריון. בכל כתה במערכת החינוך הישראלי יש מקום של כבוד למגילת העצמאות של מדינת ישראל, מגילה שבבוטות ובגסות רוח דיבר עליה ועל מחבריה שליחו של ראש ממשלת ישראל. מי שמכהן כיום בתפקיד ראש הממשלה דאג להכניס אותנו לשנת תשפ"ד בלגלוג ובהלעזה על מנסחי המסמך המכונן של מדינת ישראל העצמאית ועל תוכן המסמך שיצא מידיהם. בנימין נתניהו נתן גיבוי לגסות הרוח של עורך הדין שנשכר על ידו, שרמס בבוטות את מגילת העצמאות של מדינת ישראל, מסמך, שמאיר את פניה של כל כיתה בבתי הספר במדינת ישראל. דוד בן-גוריון הקריא את המסמך בשעה 4 אחה"צ, שמונה שעות לפני סיום המנדט הבריטי בארץ ישראל בבניין המוזאון בשדרות רוטשילד בתל אביב. על המסמך חתמו שלושים ושמונה נציגי כל המפלגות בישוב היהודי. המסמך נכתב על-ידי ד"ר אביגיל אורן וחיה רגב. 38 נציגי הישוב חתמו על מסמך הפותח במילים: "בארץ ישראל קם העם היהודי", והוא מסתיים במשפט: "להיות ככל עם, העומד ברשות עצמו במדינתו הריבונית". במסמך המכונן מצוין הקשר ההיסטורי ארוך השנים בין העם היהודי לארץ ישראל, זו הארץ בה קם העם היהודי התעצב ויצר נכסי תרבות ובראשם התנ"ך. על תבונתם של 38 החותמים מהרהר ומערער עורך דין, שנשכר על-ידי ראש הממשלה. ציער אותי הבוז לחברי מועצת העם, נציגי הישוב העברי והתנועה הציונית, שקבעו שהחל מרגע סיום המנדט, אור ליום שבת ו' אייר תש"ח, 15 במאי 1948, ועד להקמת השלטונות הנבחרים של המדינה בהתאם לחוקה שתיקבע על-ידי האסיפה המכוננת הנבחרת לא יאוחר מ-1 באוקטובר 1948 - תפעל מועצת העם כמועצת מדינה זמנית. אני כותב את המאמר וחוזרים אלי פרצי השמחה של ילד בתחילת העשור השני לחייו, כשאני מתמודד עם ההודעה של דוד בן-גוריון, שקמה מדינת ישראל והוקמו מוסדות השלטון: מועצת המדינה הזמנית ומנהלת העם - הממשלה הזמנית. אני לראשונה מתמודד עם הדגש שניתן לאופיה של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית. כאן אני מתוודע לראשונה ליסודות הדמוקרטיים כמו בחירות, הפרדת רשויות וכתיבת חוקה. אני באותו לילה רקדתי עד הבוקר. היום כשאני מהלך במרומי העשור התשיעי לחיי, אני חושש מדמותה של המדינה שאנחנו משאירים לבאים אחרינו - לילדי, לנכדי ולניני. כואב לי שזו תהיה מדינה בה מכהנת ממשלה, שמבקשת לפטור עצמה מכל ביקורת שיפוטית על החלטותיה ומעשיה, כשהם חורגים מתחום הסבירות. מצער, שרוב של 64 חברי כנסת לא נתן את דעתו, שהרשות השופטת במדינתנו היא תנאי שבלעדיו אין תוחלת לקיומה. מצער, שהרוב בכנסת ישראל מבקש ליישם חוק, האוסר על בית המשפט לבדוק ולבחון את הסבירות של החלטות השלטוניות של הרשות המחוקקת והרשות השופטת. מצער, שאותו רוב של חברי כנסת החליט לתת מרחב מחיה לעוצמת הפער בין מה שהתלמיד לומד מספרי הלימוד בשיעורי ההיסטוריה ובשיעורי האזרחות על הפרדת הרשויות ובין המציאות החדשה, המבקשת לאסור על הרשות השופטת במדינת ישראל לשפוט ולממש את ייעודה במסגרת העיקרון של הפרדת הרשויות. אני מאחל למדינת ישראל היקרה לי, שתצליח לחסום את דרכם של המבקשים לעלות אותה על שרטון שידמם את חיינו במציאות חיים אנטי דמוקרטיים. חובה עלינו להמשיך ולהיאבק כדי למנוע את הפגיעה בעצמאות הרשות השופטת.