דבריו המקוממים של ח"כ ישראל אייכלר בו האשים את התנועה הציונית בשואה ובשת"פ עם המרצחים הנאצים, הם המשך ישיר להתנהגות המתנשאת והמזלזלת שלו ושל מחנהו לנושאים לאומיים כמו מערכות החוק, סדר ציבורי וגיוס לצה"ל. לשיאן הגיעו בתקופת הקורונה, שבה הקהילות החרדיות סבלו מתחלואה ותמותה גבוהה מלווה בחוסר משמעת, לא פעם בגיבוי גלוי או שקט של חלק מהאדמו"רים והרבנים, הפוסקים בניגוד לתקנות המחייבות את הציבור הרחב, כשהם מלווים בתירוצים מפולפלים שניתן לסכמם במשפט קצר: "התורה היא החיים, ובלי תורה אין חיים". הקיצוניים שביניהם עוד מוסיפים גץ למדורה: "המגפה היא תוצאה של ביטול תורה ע"י ישראל" [בדיוק כמו מקור השואה ע"פ אייכלר]. עם כל הכבוד לח"כ אייכלר ולאדמו"רים הקשישים והסגפנים, הספונים בחדרם הקט העוסקים יומם וליל בלימוד התורה, הגמרא, משניות תלמוד וכו" - הקשר והמגע שלהם למציאות החיים האמיתית מעבר לדלת אמותיהם הוא קלוש ביותר, פרי מידע מסונן ומכוון של בניהם, נכדיהם ועוזריהם, שלא לדבר על שלילה מוחלטת של המודרנה במיוחד המדע והטכנולוגיה, כולל התנועה הציונית החילונית, שהיא בחזקת אויב ומקור הרע לכל הקורה ליהודים עלי אדמות. חוסר הבנתם הבסיסית של אדמו"רים ידועי שם המקריבים את נפשם באהלה של תורה, את מציאות החיים היומיומית העלולה במצבי קיצון לגרום לאסון כבד [למשל הפצצת העיר אומן על מתפלליה ע"י הרוסים], איננה תופעה חדשה בהיסטורית הקהילות החרדיות. לצערי, השיאים נשברו בשואה, שבה רובם ככולם לא הבינו את גודל הצרה והאיום של גרמניה הנאצית. האמת היא שגם רוב היהודים החילוניים באירופה לא הפנימו את גודל האיום. אם כי לפחות עשרות אלפים ביניהם הצליחו למלט נפשם בשנים 1933-1939, מי לארץ ישראל ומי ליבשות אחרות. רוב הקהילות החרדיות על רבניהם באירופה, הושמדו. והקומץ שניצל היו יחידים ללא הנהגה רבנית, ע"י בריחה ומסתור ביערות, מציאת מחבוא אצל גויים חסידי אומות עולם או חציית הגבולות לרוסיה. חלק מהאדמו"רים הידועים לא רק שלא הנהיגו את קהילותיהם באופן הגיוני והבנת איומי המציאות, אלא גרמו במישרין להכחדת חסידותיהם בשואה. הגדילו לעשות הרבי מסאטמר [טייטלבוים], שמנע מרבים מבני קהילתו לעלות לארץ ישראל לפני מלחמת העולם השנייה בטענה כי "בא"י אין דתיים". במלחמה עצמה, למרות שקהילתו קלטה אלפי פליטים ממדינות אירופה כבושות אחרות, שסיפרו את זוועות הנאצים, הוא לא שינה את אורחותיו ולא הגיב למציאות כראוי למנהיג בעת צרה - הדבר לא מנע ממנו ומבני ביתו ב-1944 לברוח ברכבת של קסטנר [ציוני!] ולהשאיר את צאן מרעייתו מאחוריו. התוצאה: מכ-200,000 חסידים נשארו בקושי 3,000 ניצולים. ומה אומרים היום חסידיו על התנהגותו? "אלמלא היה ניצול בשואה החסידות הייתה נכחדת"! ומי אשם בשואה לדעתו של האדמו"ר? "תנועת ההשכלה וממשיכת דרכה-התנועה הציונית, עונש משמים על הרצון לכונן שלטון יהודי בא"י, שעליו חל איסור הסותר את שלוש השבועות שהשביע האל את ישראל". כך גם קרה לרבי מבעלז [רוקח] שב-1944 נחלצו הוא ובני משפחתו, ובדרכו לישראל עוד קרא אחיו לחסידיו להשאר בהונגריה, תוך הבטחה כי לא יאונה להם כל רע! האדמו"ר מלובביץ [שניאורסון] חולץ מוורשה המופצצת ע"י קצינים נאצים בכירים עם קשרים לגורמים אמריקנים בכירים, גם כאן ללא חסידיו המאמינים. כך גם הרבי מגור [אלתר] שב-1940 הוברח לא"י בעזרת שוחד רב לאנשי הגסטפו ואנשי ממשל איטלקיים, כאשר מאות מחסידיו ממתינים לו ליד ביתו ותחנת הרכבת להיפרד ממנו. לא נעים להודות בקול רם, אבל רוב רובם של המנהיגים החרדים, לא קראו את מפת המציאות לפני ובזמן השואה, ולצערנו הושמדו יחד עם חסידיהם. חלק מהאדמו"רים נחלצו בעור שיניהם מגיא ההריגה ולא נשארו עם צאן מרעייתם - מאות אלפי חסידים שנשרפו חיים במחנות הריכוז הללו זנחו את ספינתם והשאירו את קהילותיהם לטבוע בים השטנה הנאצית. גם אז כמו היום ממשיכים חסידיהם להתפלפל ולדבוק במנהיגיהם בטענה: "תנו לי יבנה וחכמיה" - משפטו המפורסם של רבי יוחנן בן זכאי בדבר קדימותו של הרועה על פני העדר. ההבדל בין אז להיום היא מדינת ישראל, שעל חוקיה ומצוותיה חלק מהמנהיגות החרדית מצפצף. טיולי תפילה והשתטחות על קבר באומן בזמן מלחמה בין רוסיה לאוקראינה היא לקיחת סיכון מיותר וטפשי. מה עוד שהשלטונות המקומיים אינם רוצים בהם, בלשון המעטה - אין כאן איום אסטרטגי על ישראל. במקרה הגרוע של הפצצה רוסית מוצלחת, עשרות גופות של יהודים יחד עם פצועים רבים יוחזרו בטיסות מיוחדות שהממשלה שלנו תאולץ לשלוח לחלצם. מגפת הקורונה בזמנו לא הייתה האיום האסטרטגי היחיד על ישראל ואוכלוסייתה. לצערנו, פוטנציאל האיומים העתידיים איננו מסתיים אך ורק במגפות - היא עלולה חו"ח להפתיע אותנו כתוצאה מרעידת אדמה חזקה מאוד עם עשרות אלפי קורבנות, או ירי טילים מאסיבי מצד אויבי ישראל על העורף הישראלי. האם גם אז, במקום להכנס למקלטים לזמן ממושך, ירוצו חסידי האדמו"רים להתפלל בבתי כנסת? או ללכת לטבילה במקוואות ולהתעטף בטליות ולנשק מזוזות, במקום להישמע לכוחות ההצלה במקרה של רעידת אדמה לפנות את כל הדירות והבניינים הרעועים לשטחים פתוחים, מפני סכנות של "גל שני ושלישי" - כי כך הורה האדמו"ר? אסיים בסיפור אישי: אבי שמחה פרידמן ז"ל היה ילד חרדי וצדיק גדול, אשר איבד בשואה את כל חבריו ומשפחתו, כולל את אשתו הראשונה וילדו. לכשהגיע למחנה פליטים שם התחתן עם אמי ונולדתי, החליט כי לאחר השואה "אין יותר אלוהים" והתפקר לחלוטין, כולל אכילת בשר חזיר דווקא ובכוונה [יקר יותר מבשר בקר!], משחקי קלפים ועישון בימי שבת וחג וכו". לימים, כאשר התבגר קמעא ולאחר חצי תריסר הפלות, נולדה אחותי - פג במשקל 900 גרם, חזר אט-אט לחיק הדת [כנראה נדר נדר "עשה עסקה חוזרת עם האלוהים"]. בזכותו זכתה המשפחה הקטנה שלנו להחשף למסורת היהודית הטובה של ארוחות חג, ביקורים ותפילות בבתי כנסת בימי ששי-שבת וחג - הדבר לא הפריע לאבי ז"ל להיות ציוני בכל רמ"ח אבריו ומאמין גדול במדינת ישראל - מקלט חייו ומשפחתו הקטנה. אילו ח"כ אייכלר ומחנהו היו מגיעים בנפשם וברוחם לקצה קצהו של צפורני אבי הצדיק ז"ל - מדינת ישראל הייתה ניראת אחרת.