|
הסופר בחר לתאר את הנפטר בדרך ההומור ואף הוסיף בדיחות פה ושם
▪ ▪ ▪
|
System.String[]
|
|
|
|
|
יוסי אלפי [צילום: משה מילנר/פלאש 90]
|
|
|
במבוא מזכיר שטרית את הוריו שנאלצו לחיות במעברה בבאר-שבע בתנאים קשים ביותר של ראשית שנות החמישים והוא בטוח שמה שסייע להם להתגבר על הקשיים היה האמונה, התום וההומור
▪ ▪ ▪
|
System.String[]
|
|
שירותים - בור ספיגה בחוץ ● כל הצריף - חדר וחצי. עבודה לא הייתה, הכסף הלך ונגמר וארץ זבת חלב ודבש נותרה בתנ"ך
▪ ▪ ▪
|
System.String[]
|
|
|
|
|
מרקים מצמחים [צילום: דוד אלדן/לע"מ]
|
|
|
יחסם של הקיבוצניקים למעשה זה היה כפול, מחד חבר שתפסם בשעת מעשה והציע להם לקחת עוד דרכו וחבר קיבוץ אחר שכעס עליהם ומילא את שקיהם ברימונים רקובים שניתנו כאוכל לפרות
▪ ▪ ▪
|
System.String[]
|
|
שניהם נזכרו בדמות אגדתית מהמעברה ששיחק יחף ולהטט בכדור. כפות רגליו השחירו ולכן כונה "פייה נואר" האלג'יראי
▪ ▪ ▪
|
System.String[]
|
|
|
|
|
חורף קשה [צילום: טדי בראונר/לע"מ]
|
|
|
|
|
|
|
|
| מבחינה חינוכית, 20% מאוכלוסיית הילדים לא הלכו למוסדות הלימוד השונים בגלל בעיית לבוש והזנחה, וב-1951 היו עדויות על ילדים עזובים ומוזנחים שהלכו חצי עירומים במעברה ולא הופיעו ללימודים. | |
|
|
|
|
מספר בעיות נוצרו לדרי המעברה. בחורף, התושבים נאבקו במי השיטפונות ששטפו את האוהלים ● ילדים הלכו לאיבוד כי הם התקשו למצוא את אוהלם בסבך האוהלים
▪ ▪ ▪
|
System.String[]
|
|
במכתבו בו הוא מודה לשר הוא הוסיף - כי העיר מודה על הרמזור שהותקן אך אלה לא היו הצבעים שהזמינה העירייה...
▪ ▪ ▪
|
System.String[]
|
|
מלבד התאור ההיסטורי השתמש הסופר בארומה הומוריסטית שעיקרה יסוד ההפתעה, הסיום הבלתי מצופה, הבדלי עדות ומנהגים, ותיאור טיפוסים "מהזן של משוגעי הכפר"
▪ ▪ ▪
|
System.String[]
|
|