רגליים על הקרקע
סוף-סוף ירד האסימון, וצה"ל יצא להתקפה קרקעית על חמאס - "התמרון", בסלנג העכשווי. מאז גירוש היהודים מגוש-קטיף ואולי עוד לפני כן, עסק צבאנו במבצעים מוזרים, שבהם כתש כביכול מהאוויר את חמאס, ובינתיים תיחח הרבה מאוד דיונות בחבל עזה, והרס בניינים ריקים - צילומים טובים להונאת דעת הקהל הישראלית, שאין להם כל חשיבות בלוחמה בטרור. משמעות התרמית נחזתה כבר בשנות השבעים כשהנרי קיסינג'ר אמר, שצבא שאינו מנצח ארגון טרור - הפסיד במלחמה; וארגון טרור, שאינו מנוצח על-ידי צבא - ניצח במלחמה.
ההיסטוריה הצבאית מלמדת, כי אי-אפשר להכריע ארגון טרור מבלי להציב רגליים בשטחו, ולטהרו ממחבלים. זאת, עשו, למשל, קולונל גאורגיוס גריוואס ביוון במלחמה נגד המורדים הקומוניסטים עוד באמצע שנות הארבעים במאה הקודמת; הבריטים במרד במלאיה בתחילת שנות החמישים; הבריטים בקניה במרד "מאו מאו"; צה"ל בעזה בתחילת שנות השבעים; הרוסים בצ'צ'ניה; וצבא סרילנקה במלחמתו נגד המורדים הנמרים הטאמיליים.
כלומר לא היה מנוס מכניסה קרקעית לחבל עזה, מאיתור תשתית חמאס וארגוני טרור אחרים, מהשמדתה ומחיסול המחבלים. כלומר כניסה בלתי-נמנעת ללוחמה עירונית, שהיא מן הקשות בסוגי הלחימה ביבשה, ודורשת אימון ממושך של הכוחות ומערכת פיקוד-ושליטה מפותחת ומיומנת.
הצלחה אחת בלבד
לצה"ל יש ניסיון מועט מאוד בלוחמה עירונית, ורובו מספּ̤ר על כישלונותיו בסוג הזה של לוחמה. את חיפה מסרו הבריטים ל"הגנה" במלחמת הקוממיות והקרבות (שתוארו בפי בני התקופה כעזים) היו משניים בלבד. כחודש אחרי כן, נכשל אצ"ל בתוכניתו לכבוש את יפו, אך הצליח להשתלט על שכונת מנשִיָה. היו קרבות בטבריה ובצפת, ובסופו של דבר, ניצחה בהם ה"הגנה". במלחמת סיני כבשנו את העיר עזה. במלחמת ששת הימים כבשה חטיבת הצנחנים הסדירה 35 את עזה, שחטיבה פלשתינית הגנה עליה. בקרבות בחראת דראג' ובעלי מוּנטָר במזרח עזה הוכו הצנחנים מגדוד 202 קשות על-ידי כוח מצבא מצרים לפני שכבשו את התל, ששולט על עזה. בקרב על ירושלים בששת הימים איבדה חטיבת מילואי הצנחנים 55 כל שליטה על כוחותיה, והקרב הפך לקרב של מחלקות, של כִּתות ושל יחידים. שיא הכישלונות היה בקרב על העיר סואץ במלחמת יום הכיפורים. לפיכך, ניגש צה"ל בזהירות רבה לקרב על ביירות ב"שלום הגליל"; ובעצם לא כבש את כולה.
ראוי להזכיר את ההצלחה הגדולה במבצע "חומת מגן", שכפה ראש הממשלה אריאל שרון על המטכ"ל. כוחות צה"ל כבשו את כל ערי שומרון ויהודה, וטיהרו אותן ממחבלים למרות מערכת תעמולה נבזית ושקרית, שטֶריה לארסן - נציג או"ם וידידו של שמעון פרס ומוטבו - הנחה. עיינו בערך סרט התעמולה השקרי "ג'נין, ג'נין" של מוחמד בכרי.
תא"ל (מיל') אמציה פצי חן - ידידי ואחד ממוריי לענייני צבא - קבע, שצבא נלחם בקרב בשבעים אחוזים מרמתו באימוניו. הכלל הזה מתבטא היטב בסקירה דלעיל של קרבות עירוניים, שניהל צבאנו. קרב בשטח עירוני מחייב שילוב בין-חילי ביבשה - חי"ר, שריון, תותחנים, סיור והנדסה - ושילוב בין-זרועי - יבשה, אוויר ואולי גם ים. כלומר, נדרשת מיומנות רבה בשליטה על הכוחות לבל יתפתח ירי על כוחותינו. בנוסף, צריכים מודיעין מדויק בזמן אמת.
מב"ם
מאז תחילת המאה העשרים ואחת עוסק צה"ל באי-כישרון מופגן ב"מלחמה בין המלחמות" (מב"ם) - מונח שהמציא יש-מאין, ובפיתוח רעיון עִוועים של "הכלה" - תגובה מדודה לאיום, שאינה מוכנה להכיר בצורך להשמיד את המאיים, ולנצחו. צבאנו ניהל הרבה מבצעים ברצועת עזה, שהיו יקרים להפליא ובלתי-יעילים לעלא ולעלא, ואִיּנוּ את שארית הרתעתנו. לדעתי, תכליתם הייתה יחסי ציבור כלפי הציבור הישראלי, כדי לשכנעו, שצה"ל מגן עליו - תפיסה, שקרסה לחלוטין בשעה שש ושלושים בבוקר בשמחת-תורה.
בנוסף, מוכה צבאנו על-ידי משפטיזציה, שמאפסת את יכולתו להגיב ביעילות מול התקפות, ועל-ידי תפיסה ערכית מעוותת, שמצעידה אותו לקראת אי-רצון לנצח - הכלאה חולנית של אוסלואיזם עם וקסנריזם. אם איני טועה, צבאנו עסק בשנים האחרונות בהכלה ובפטפטת על הכלה ועל ערכים, ולא במחשבה ובאימונים לקראת אפשרות שיידרש ללחום בערי רצועת עזה, כדי לטהרן מנוכחות מחבלי חמאס. מכל מקום - הוא נמנע מלהסתבך בלוחמה עירונית במבצעיו בעזה.
בה בעת, כיוון שאינם מקצועיים, הסתממו מפקדי צה"ל בקלות מפלאי הטכנולוגיה, והתמכרו אליהם. איני מזלזל בטכנולוגיה. אדרבה. יש לאמצה בביקורתיות, ולא להפקיר בידי גימיקים טכנולוגיים אטרקטיוויים את ביטחון ישראל. יתר על כן, יש מאבק (דיאלקטיקה) תמידי בין המגן לבין התוקף, ופלאי הטכנולוגיה מתיישנים, או מתייתרים, עקב פעולות היריב. כלומר, המגן צריך להתחדש תמיד, ולהקדים את התוקף בצעד אחד - ועדיף בכמה צעדים.
לשפד את האויב על קרני הדילמה
לוחמה עירונית עתירה באש וכדאי לנהלה אחרי שמרבית המבנים בשטח שוטחו - למרות החשש, שעיי החורבות ישמשו מחסה לאויב. היא מחייבת לפרוץ צירים רחבים לתנועת הכוחות, שיאפשרו גם לטנקים לנוע בחופשיות לפי צורכי הלחימה.
לטנקים יש מגבלות בהגבהת תותחיהם. לכן, למִצער, צריך ל"גלח" קומות גבוהות מבניינים לבל ישמשו עמדות לצלפים ולמפעילי נשק נ"ט. טיהור מיטבי של מבנים נעשה מלמעלה למטה - בגלל שיקולים ארגונומיים: לחי"ר קל יותר להילחם בירידה בחדר מדרגות מאשר בעלייה. מכל מקום זו לחימה אִטית מאוד, שחייבת להיות מדויקת ביותר. אסור להשאיר פיסה לא-מטוהרת, שתשמש מחבוא לאויב. עיינו בפרשת הריגתם של אלוף קותי אדם ושל אל"ם חיים סלע במערכת "שלום הגליל".
כדי לשפד את האויב על קרני הדילמה, יש לפעול בלוחמה עירונית בהרבה ראשים, שיהיו גדולים מהכוח המגן (נהוג לקבוע כי הכוח התוקף צריך להיות גדול פי שלושה, לפחות, מהכוח המגן.) כך, יעסוק האויב בהגנה בהרבה זירות, ולא יוכל לסייע הדדית לכוחותיו. אולם תקיפה בהרבה ראשים מחייבת פיקוד-ושליטה מיטביים; וָלא יקרו אסונות (מקרי ירי של כוחותינו אלה על אלה - "קרב י'-בי'", נהגנו לקרוא לתקלות הללו)..
לחימה בשטח עירוני - כמו כל לחימה אחרת - צריכה לנצל יצירתיות ותחבולות, כדי להמם את האויב. כך, תרגל אל"ם אביב כוכבי, מח"ט הצנחנים 35, את אנשיו לפני מבצע "חומת מגן" לפרוץ למבנים לא מבעד לדלתותיהם, אלא דרך הקירות - כיוון שהאויב מצפה לכניסתם מבעד לדלתות, כנהוג בתרגולת האוניברסלית. זה אינו חידוש של כוכבי, אלא תרגולת ישנה מאוד - כנראה, מאמצע המאה התשע-עשרה, שכוכבי פגש אותה כשקרא היסטוריה צבאית של מלחמת העולם השנייה.
מכל מקום, מעולם עד אז לא תרגל צה"ל את יחידותיו בכניסה למבנים דרך קירותיהם. למיטב ידיעתי, הפתיעה התרגולת של כוכבי את צבאנו - כלומר, חטיבות חי"ר אחרות (למשל, "גולני"), שנטלו חלק ב"חומת מגן", לא ידעו עליה. דרך אגב, בחוברות "מערכות" בראשית שנות החמישים תוארה התרגולת בפרוטרוט, תוך גילויי הערצה לצבא האדום הסובייטי, שכביכול המציאהּ, אך לקצין ממוצע בצבאנו אין זמן ואין הכשרה לקרוא היסטוריה צבאית.
תת-עזה
פעם השתמשו צבאות בלהביורים (flame thrower) - אמצעי מפחיד למדי, שנושא רובאי על גבו ומטיל זרם של דלק על האויב ומציתוֹ. צה"ל הוציאו משימוש בשנות השישים, והפעלתו הקרבית האחרונה הייתה, למיטב ידיעתי, כשהמצרים כבשו את המעוזים בקו בר-לב, הידוע לשמצה. סיפורי פדויי השבי, שהופקרו במעוזים על תקיפתם בלהביורים מזעזעים.
האמריקנים התייעלו, והשתמשו בטנקים-להביורים בקרבותיהם על האיים באוקיינוס השקט במלחמת העולם השנייה. זה כלי מצוין - גם בהיותו מפחיד מאוד - ללוחמה בתעלות וללוחמה עירונית. למעשה, מטיל הלהביור על האויב נפל"ם, והשימוש בו נאסר באמנה בינלאומית לפני כעשרים שנה.
בנוסף לטיהור המבנים בעזה, על הכוחות לקחת בחשבון את תת-עזה - מערכת מסועפת של מנהרות, שנבנתה מתחת לאפנו בעזרת הסיוע ההומניטרי, שהרשינו להזרים לעזה. חמאס הוריד את מפקדותיו וחלק מאנשיו למנהרות. שם, כנראה, נמצאים מאגריו האסטרטגיים (דלק, אמצעי לחימה, תחמושת, מים ומזון). אני מקווה, שלקהילת המודיעין שלנו יש מידע על המנהרות הללו; וָלא - הלחימה בהן קשה פי כמה. עקרונית, אני שייך לאסכולה לא-קטנה של חוקרים, שמפקפקים ביכולת המודיעין לספק מודיעין לכוח הלוחם הטקטי. וכידוע, בדרג האסטרטגי נכשלה קהילת המודיעין שלנו לא-אחת - גם בשמחת-תורה.
כמו תעלות, מחייבות מנהרות לוחמה בטור, כשרק החייל הראשון בו יכול להפעיל את נשקו. בניגוד לתעלות - הלוחמים במנהרות אינם יכולים לקבל סיוע אווירי, או ארטילרי, והם צריכים להאיר את דרכם במנהרות.
לוחמת מנהרות קשה ומסובכת. לפי פרסומים - גם של צה"ל - בשנים האחרונות הוקמו יחידות ייעודיות, ופותחו אמצעי חימה ללוחמת מנהרות. לדעתי, לא תוכנן מעולם מבצע בהיקף כה גדול; והשאלה האם הוכנו חטיבות החי"ר או צוותי לחימה ללחום במנהרות. במלחמת ויטנאם היה על הצבא ועל חיל הנחתים האמריקניים ללמוד את הלחימה במנהרות "תוך כדי תנועה" - כלומר, להפיק לקחים בזמן אמת. פרופ' פול, ידידי, זכה לשני עיטורי לב הארגמן על פציעותיו הקרביות בהיותו סרג'נט בנחתים בוויטנאם, שהוביל כוחות לתוך מנהרות, שחפר ויטקונג. הוא נבחר לתפקיד בגלל ממדי גופו הקטנים. סיפוריו על המלחמה במנהרות ועל פציעותיו מדהימים.
במרד הגדול של היהודים נגד הרומאים השתמשו הרומאים בעשן כדי להבריח את היהודים ממחבואיהם במערות. כיום הדבר אסור לפי אמנות בינלאומיות - מה עוד, שכנראה, נמצאים במנהרות בני-הערובה שחטפו המחבלים, ואולי משמשים מגן אנושי לחוטפיהם.
היו הצעות להציף את המנהרות - בתנאי, כמובן, שיימצאו פיריהן - במי ים, או במי ביוב. איני יודע האם הרעיונות נבחנו. לא כל רעיון, יפה ככל שיהיה, ישים לשדה הקרב. פעמים רבות הוא בלתי-אפשרי הנדסית, או כלכלית (עיינו בערך "אור יקרות" - הרעיון להבעיר את מי תעלת סואץ, כדי למנוע צליחה מצרית).
ושוב - לוחמה בתת-קרקע אטית מאוד, ומחייבת סבלנות רבה, ביצוע מדויק, פיקוד-ושליטה מיומנים ואימונים רבים. איני בטוח, שצבאנו התכונן אליה היטב ובהיקף הנדרש כעת.