גבירתי, נשיאת בית המשפט העליון, השופטת אסתר חיות, המסיימת תפקידה ממש בקרוב, אני ברשותך רק שאלה. מדוע? למה? הייתכן? האמנם? אמיתי?
האם זהו הזמן להחזיר את השנאה לרחובות, את השסע ללב העם? האם זוהי העת לצרוב צריבות של מחלוקת, לחרוץ חריצי מלחמת אחים בלב הלאומי שותת הדם, תרתי משמע? הטחו עינייך מראות? הגס ליבך בחוסן הלאומי המתאחה קמעא בימי מלחמה זו? האינך שומעת את נהי האבלים, את נאקת הפצועים, את זעקת החטופים, את כאב העקורים מביתם? האם זו העת ליצור בוקה ומבולקה בעם?
אחרי שנת המחלוקת והשנאה, אחרי שנת על הסף, על סף מרי אזרחי, על סף מלחמת אחים, על סף פירוק הצבא, על סף נטישת המולדת, על סף הקרסה כלכלית, על סף הוצאת שם רע למדינת ישראל בעולם, על סף השתקה וביטול חופש הביטוי, על סף דיקטטורה, על סף הפיכה צבאית, האם זו העת לפרום מחדש את ה-יחד שבנינו בקרב על חיי האומה, על קוממיות עם הנצח?
גבירתי נשיאת בית המשפט העליון, האינך קוראת את צוואות החיילים אשר מסרו נפשם למען המולדת ובפיהם תחינה אחת, שימרו על האחדות? האינך מביטה בעיני אב ואם מיוסרים מזיכרון וגעגוע, המתחננים לשמור על האחדות שנרקמה מדם, דמעות, קרבות, קורבנות, ערבות הדדית של החשים כי חרב חדה מונחת על צווארם?
גבירתי נשיאת בית המשפט העליון, התכבדי נא למען העם הפצוע, העם השואג כאריה מלא עוצמה מול אויב ומתנכל, העם אשר מצא בעקבות טבח אחד את המכנה המשותף שחורר עד בלי די בשנה האחרונה, התכבדי נא ותפרשי נא מתפקידך הרם והחשוב כשאת מותירה מורשת של אחדות, מורשת של עם אחד ולא חלילה מורשת של חורבן ורחובות שנאה בוערים בעיצומה של מלחמת קוממיות.
הותירי נא גבירתי הנשיאה את כתיבת הכרעת הדין לבא אחרייך אשר בוודאי ישכיל למצוא את שביל הזהב ולדון בסוגיה זו בכלל האופנים הנדרשים בעת מלחמה. שוועת העם להכרעה בשדות הקרב, לא בשדות מערכת המשפט.
בשרי נעשה חידודין חידודין מאז שצפיתי במופע הצדקנות של ארגוני הזכויות, עמותות וארגונים, חלקם ממומנים על-ידי מדינות אירופה. התפעלתי מאוד מהזעזוע העמוק והנורא בו הזדעזעו הטהרנים המקצועיים, בעלי המוסר הסלקטיבי, חלקם ממובילי מצעדי השנאה, ממניפי דגלי הבושה, ממפירי הסדר, ממפרסמי ההדלפות הסדרתיים עד כי אצל חלקם שונה שמם למר דלף וגברת דלפית, הניזונים באופן קבוע מעטיני משרדים מסוימים מהם יונקים בקביעות את ההדלפות הסלקטיביות.
בעיצומה של מלחמת הקיום שלנו, שיש המכנים אותה מלחמת העצמאות השנייה, המלחמה שהינה תוצאת טבח שבת שמחת תורה, בעודנו קוברים את גיבורנו, בעוד אריות הגבורה לוחמים במספר חזיתות, פרסם הפרשן עמית סגל, אודות טיוטת החלטת בית המשפט העליון. הטהרנים האדימו מזעם קדוש, גלגלו עיני עגל בן יומו וזעקו לחקור את המדליף או המדליפים, ואילו לא היו אלה ימי מלחמה, ימי "הותרו לפרסום", יכולנו להתגלגל בצחוק חזק, הוי הצביעות, הוי הטהרנות, הוי חוסר המודעות העצמית.
גבירתי נשיאת בית המשפט העליון, הסירי נא ידך ממהלך לא ראוי זה בימים של מלחמה בשבע חזיתות, העם אינו זקוק לחזית שמינית, בהצלחה לך בחייך האזרחיים, בריאות טובה.