פתיח
בתקופה שגרעין גיל"ת (גרעין ילדי תנובה) התגבש בקיבוץ להב, שימשתי כמזכיר הקיבוץ והייתי שותף לצוות שקלט והדריך אותם. כבן קיבוץ בעצמי, שמחתי לראות צעירים אידאליסטיים המחפשים להתחבר לשורשי החלום הקיבוצי משנות העשרים. ברוח התקופה הם הושפעו "מילדי הפרחים", הביטניקים, מתנגדי מלחמת ויטנאם ומהמתנדבים/מתנדבות ששהו לאחר מלחמת 67 בקיבוצים וביקשו לאחד התנהגויות מערביות אלה עם השקפת עולמם השמאלית-קיצונית.
כשאחזתי בספרו של אביהו רונן סברתי כי הוא יצטרך להוכיח שעל אף היות הקיבוץ אוטופי בעיניו השמרניות של מוסדות "הקיבוץ הארצי השומר הצעיר", הוא בכל זאת מילא תפקיד חשוב בעוטף עזה ובהגנה על הגבול עם רצועת עזה. לסקרנותי לגבי הספר נוסף נדבך הקשור בטבח הנורא של החמאס שם - בכרם שלום החדשה, שעמדה בגבורה, בסיוע כיתת הכוננות והצבא כנגד הפורעים בשבעה באוקטובר ובמספר החללים מצדנו - היו שניים בלבד.