בעיצומם של ימי המלחמה בדרום ובצפון, בימים בהם עם שלם מתאבל על גיבוריו, בימים בהם עם שלם מחבק את פצעיו, בימים בהם עם שלם מתפלל לשוב בניו החטופים, בימים בהם עם שלם עוטף באהבה ובחמלה רבה את הגולים בתוך עמם, בימים בהם עם שלם מנסה בכל כוחו להישאר יחדיו, אסור ללתת דריסת רגל לשונאים ולמפלגים.
אחרי חמישה חודשי תחושת יחד של עם שלם המבקש לשמור על שיח מאחה, מרפא, מחבק ומחזק, אחרי חמישה חודשי מכנה משותף שסדקיו החלו להתחבר מחדש אחרי מאורעות השנה האחרונה, אחרי חמישה חודשי חיבור מחדש של אומה שרוסקה ורסיסיה התפזרו לכל עבר, שבו המפלגים והמסיתים לכיכרות, לכיכרות התקשורת הכתובה והאלקטרונית, לכיכרות הרחובות, לכיכרות הבושה.
רק שהפעם מול מיעוט הרסני ודורסני זה, השולט עדיין במוקדי הכוח וההשפעה בישראל, התייצב רובו המכריע של העם הסולד מתוצאות הפילוג והשנאה שהובילו בשנה האחרונה והיה מהזרזים הנוראיים לטבח שבת שמחת תורה.
הפעם המיעוט ההרסני והשונא, השוליים הסהרוריים והמשיחים מוצאים מולם עם של גיבורים, עם של אריות, אומה שלמה האומרת בקול אחד, ברור ופסקני, לא עוד, מה שהיה לא יהיה, העם דורש אחדות ועכשיו.
החלטות טובות ומצילות את הנפש, על אלה אני מבקש להודות, על אלה אני מבקש לברך, על אלה אני מבקש להציע לכם, אוהבי ארץ ישראל, עם ישראל ותורת ישראל, על אלה כי על האחרים עיני בוכייה ויורדה מים.
תודה ליושב במרומים על החסד ועל הטוב שהעניק לי במתן תבונה ויכולת לקבל החלטות משמעותיות, משנות חיים, החלטות המטהרות את הנפש, הפוקחות את העיניים, מזקקות את האוזניים, המזככות את המחשבה.
החלטות כמו הפסקה בצפייה בתוכניות המעטות בטלוויזיה שהיו בעבר נטולות פוליטיקה גלויה והיום היא "סאטירה" מוטה, ארסית, שונאת לכיוון אחד, לעגנית, מבזה משפילה, גמילה מצפייה בחבורות דיכאוניים מפזרי הייאוש מעודדי הפסקת המלחמה, המרעיפים מורך לב ותבוסתנות מייאשת.
החלטות כמו להפסיק לחלוטין לצפות בערוצי תבהלה, גם באיים קטנים ושפויים החפים לכאורה מהסתה, שנאה וגשם של רעל, לא לצפות בערוצים אלה אפילו לרגע בודד, גמילה מוחלטת מגלי השנאה וההסתה. החלטות כמו הינזרות מוחלטת מהקשבה לדברי ההבל ורעות רוח של אנשים דוגמת אהוד ברק, אהוד אולמרט, דן חלוץ, בוגי יעלון, אנשי השנאה, הייאוש, ההסתה הפושעת, אנשי הנקמה, הנוקמים היהודים שהחליטו לעשות הכל כדי להדיח ראש ממשלה ויהי מה.
החלטות כמו לכבות מיד את מכשיר הרדיו כשמראיינות ומראיינים שונים המתחזים לעיתונאים ואינם אלא תועמלנים עלובים, מדבררים באופן מוטה, מלטפים, מרככים ואינם שואלים שאלות, חבורה מסוממת משנאה אשר הזנתה במודע את המקצוע החשוב.
החלטות כמו לא להיכנס לאתרי חדשות מסוימים, בהן רק חדשות רעות, מרות, מייאשות, חדשות בהם העם היהודי הוא נורא, היהודים גזענים, שונאי אדם, מחוללי אפרטהייד, יהודים בזויים.
החלטות כמו לא להקשיב למחוללי הקונספציה ובהם לשעברים בצבא ובפוליטיקה, אנשים שהעזו לחבל במכנה המשותף הישראלי, שנרמלו את הסרבנות שפגעו באופן אנוש בחוסן הלאומי, שאיימו להוציא כספם, שאיימו לרדת מהמדינה, שאיימו להוציא דיבת הארץ הטובה בעולם, שפעלו להבאיש ריח העם היהודי, שחיללו את כל הקדוש ליהודי, שהסיתו וייסדו את מפעל מכונות ההסתה ומכונות הרעל והשנאה, שהקימו מפעלים נוספים של מכבסות מילים, הנדסת תודעה, הפצת שנאה, מפעלי השתקה, סתימת פיות, מפעלי עריצות המיעוט, מפעלי סחי ומיאוס.
החלטות כמו לא להתרגש מהאמת לשעתה, האמת הסלקטיבית, האמת הנעדרת, מהאנשים שהפכו את הרמייה לאומנות, את הכזב ליצירת מופת, את האומרים על טהור טמא, על לבן שחור, על אסור מותר. החלטות כמו לא להתייחס לאבירי המוסר החד כיווני, אבירי הצדק על תנאי, אדוני הרגישות הסלקטיבית, קומץ המבקשים להכניע עם שלם, שבחרו להשליך אותם בחיוך גדול למחסן הגרוטאות של ההיסטוריה.
החלטות כמו הבנה כי לחבורה המופקרת המסיתה והאלימה הזו שפגעה יותר מכל חברה אחרת בצבא, בעידוד סרבנות, בניסיון מחריד של פירוק הצבא, אין זכות להטיף לאחרים על החובה לשרת בצבא.
אתגרים רבים ומורכבים עומדים לפתחנו, ביחד-נוכל להם, ביחד-הרוח היהודית והישראלית תצליח לעמוד בהם, רוב העם מבקש אחדות, אך לא אחידות, מבקש להמשיך להיאבק על עקרונות, אמונות, דעות, ערכים מתוך כבוד, מתוך הבנה כי אחים אנחנו, עם שלם מבקש להותיר את הסהרוריים בשולי המחנה, במקום הראוי להם.
