בואו נדון בפרס ישראל, בואו נדון בפרס ישראל בספרות. אתם יודעים מה, בואו נלך צעד אחד אחורנית, מדוע הספרות, השירה, האומנות לסוגיה, היא בדרך כלל באגף השמאלי של המפה הפוליטית, האם זו גזירת גורל? האם שמאליים הופכים לאנשי תרבות, או האם אנשי תרבות משמילים?
בואו אומר לכם את דעתי.
דעתי היא שיש גרעין של סיבה מדוע יהיה רוב קטן ושמאלי בקרב הסופרים והאמנים, אפילו בניגוד לרוב הפוך בחברה, ואז הכוחניות והגרידיות של אותו רוב קטן רעשן ואינטרסנטי משתלטת, מטה לחלוטין את התמונה.
כמו בענייני מגדר, יש סיבה היסטורית טבעית לכאורה להעדפת גברים, בימים שבהם התפוקה הייתה נמדדת על-פי שעות העבודה והכוח הפיזי הרי שהגברים חזקים יותר, הם לא יוצאים לחופשת לידה, ולכן הייתה להם עדיפות, ועל אף שכיום אין לעניינים האלה אין כל חשיבות, עדיין ההיסטוריה מוזרקת לנו בגנים, והגברים עם כוח הזרוע שלהם ותאוות השלטון, מדירים את הנשים, וללא פעולות מתקנות מאוד משמעותיות (חקיקה), הן היו נשארות לגמרי מאחור, ואפילו הפעולות המתקנות לא מצליחות להדביק את הפער, הנטוע עמוק עמוק בחברה.
כמו בענייני דת, יש סיבה טבעית לשייכות של אנשים לקהילה ולדת על-אף שזו אינה גזירת גורל, אך אז באה הכוחניות, תאוות השלטון ותאוות הבצע, המשעבדות קהילות שלמות לגחמות של כוהני דת, וכמעט שום כוח שבעולם לא יכול להתגבר על כוחם, כוהני הדת אוחזים בקהילות שלהם נמוך נמוך, משאירים את הציבור שלהם חסר פרנסה וחסר השכלה ובכך מונעים גם מהדורות הבאים שלהם להתפרנס, ומבטיחים בכך את העבדות של הציבור ואת שלטונם גם לדורות קדימה.
כמו בתקשורת, יש סיבה טבעית לכך שהתקשורת תהיה לעומתית לשלטון, אך אז באה הכוחניות הגרידיות, והחברים של החברים שהם יריבים פוליטיים מרי לב, ומורידה את התקשורת לזנות (מטאפורית ולטעמי).
ומדוע טבעי שבספרות ובאומנות תהיה נטייה שמאלנית קטנה מעבר לנטייה בחברה? הסופר הוא לעיתים מהפכן רעיוני, הוא מהווה פה לחלשים, הוא יצייר בעין לא טובה את בעלי הבתים, ויהיה יותר אמפאטי לסבלם של הווסלים, הסופר הוא כמו איש מאמין, חרדי, הוא איש שהתוצר שלו אינו תוצר גשמי, הוא תוצר רוחני, הוא לא קם בבוקר שם סרבל עבודה והולך למפעל, הוא מתיישב ליד המחשב, והמילים פורצות מקצות אצבעותיו, והסיפור האנושי הנוגע ללב, הוא הרבה פעמים הסיפור של החלש נגד החזק.
אך האם כל אנשי התרבות הם בצד השמאלי של המפה?, לא ולא, ואיך לא שומעים על האחרים? כן זו לטעמי השתלטנות, הכוחניות ותאוות הבצע של הגילדה השלטת.
ומה עשתה סביבתו של נתנייהו כאשר הגילדה השלטת בעיתונות ובכללה לטעמי
ידיעות אחרונות, הארץ, ערוץ 2 ו
ערוץ 10 לא הותירה לה ברירה? כן היא הקימה את העיתון
ישראל היום, אשר כמה שיתאמץ לא יצליח לאזן את התמונה, אבל בלעדיו היה הציבור מנותק לגמרי מהאמת, ועד כמה מצער המצב שמחייב אותנו ליצור קיצון אחד שלילי ומזיק על-מנת להקטין ולו במעט את ההשפעה השלילית והמזיקה קיצוניות של ארבע אחרים שפועלים כבר שנים רבות כמעט באין מפריע.
אנו מבינים לכן, שיש גרעין כלשהוא שמביא להטיה, ההטיה הזו נותנת יתרון לקבוצות מסוימות, ואם אלה קבוצות עם תיאבון חולני, מהר מאוד ההטיה מכה שורשים עד שאי-אפשר כלל לעקר אותה. דיקטטורת הגברים, דיקטטורת הסופרים ואומנים, דיקטטורת העיתונות לעומתית, דיקטטורת כוהני הדת, ועוד כהנה וכהנה דיקטטורות.
וכמו שעל-מנת לפתור את בעיית העדפת הגברים חלה עלינו החובה לתת זכויות עודפות לנשים כי אחרת הן תישארנה לגמרי מאחור (אפליה מתקנת), וכמו שהייתה חובה להקים את ישראל היום, אחרת הייתה הופכת העיתונות בישראל לפראבדה, וכמו שהחברה חייבת לסייע לחרדים רבים לצאת מהגטו בו הם חיים, על החברה לעזור לספרות והאומנות להשתחרר מהכבלים החלולים של השמאל.
ומהי הדרך הנכונה? הדרך הנכונה היא באמצעות אותם כלים שכבר הוקנו לממשלה בחוק, ואשר השתמשו בהם ממשלות אחרות, מתוקף חוקים עם "זקן ארוך לי עד ברכיים", אשר בכל פעם שהשמאל השתמש בהם, הגילדה שתקה, וכאשר הימין משתמש בהם הגילדה מתקוממת, לחברי הגילדה לא נעים לראות גילה מתפרקת, זה ברור.
ואין מדובר במחשכים, אין לחץ על השופטים במי לבחור, אלא מדובר בפסילת שופטים אשר לדעת אותו גורם המוסמך בחוק עליו לפסלם שדעתם מקובעת באופן המשבש לדעת אותו גורם מוסמך, את יכולתם לשפוט באורח עצמאי שקול ומאוזן.
וכאן ביבי, במקום להתנהג כפוליטיקאי, ערב בחירות, לסתום את הפה ולתת לעניין הזה לעבור, עמד על העיקרון הנכון, והצודק (אם כי פוליטית אלקטוראלית לגמרי לא חכם ואפילו טיפשי) שלא למנות כשופטים אנשים אשר דעתם מוטית מראש לכיוונים מסוימים וקיצוניים. זה כאמור לא היה מעשה פוליטי נבון, כי הוא מציב את ראש הממשלה כמטרה לחיצים המורעלים של השמאל, בימיים שכל שופר ריק ומצוי נותן להם ביטוי, ביבי עמד על עקרונותיו ולא התחשב בכמות המנדטים שהנושא הזה יוריד ממנו.
ואם יורשה לי לבקש מכולנו, על-אף שאני יודע שבימי בחירות בפרט האמוציות גוברות על השכל, והאינטרסים גוברים על שיקול הדעת, בואו נוריד הילוך, אנחנו עם אחד וחברה אחת, איננו אוסף ברברי של שודדי דרכים, נושא פרס ישראל לספרות יטופל אחרי הבחירות, לאיש לא יקרה כלו ם אם הנושא יידחה, סמכותו בחוק של ראש הממשלה כשר חינוך, היא לפסול שופטים של פרס ישראל, מי שחושב שהפסילה היא בלתי חוקית או בלתי סבירה בעליל, אנא יגיש עתירה לבית המשפט, בכך שביבי לא אישר את מינויים של שני שופטים הוא יצר הטיה תעמולתית לשמאל ואז באו הגילדות בעלות אינטרסים עם כל הרעש והצלצולים והפכו את פרס ישראל למעוז תעמולתי של השמאל, אותה שיטה, אותה דרך, שטות פוליטית, ניצול הצלחה וזרם שמאלני שוטף את הארץ.
אין לשלול סתם כך זכות המוקנית לשר החינוך בחוק, שר החינוך חייב להשתמש בזכויותיו באופן שקול וחכם, בנושא האמור, כל זה לא יכול להתקיים בתקופת בחירות, ועל כן כל אשר עלינו לעשות כאנשים אחראיים אשר יילחמו כתב אל כתף בכל מלחמה שתיכפה עלינו (אלא אם השמאלנים יקשיבו לאחדים מהשופטים של פרס ישראל ויסרבו לשרת) וחובתנו לעצמנו ולעתיד המשותף שלנו היא להעביר את הגל העכור הזה ליום בו ימונה שר החינוך הבא, ובתקווה שסוף-סוף ייכנס מישהו רציני למשרד הזה, ישים אותו על המסלול המרכזי ויטיס אותו אל ראש סולם הדרוג של מערכות חינוך בעולם. ואם שוב יגיע איזה נעבעך, אז הסופרים השמאלנים, והשופטים השמאלנים של פרס ישראל יהיו הבעיה הקטנה שלנו.