כל רואי פני המלך היושבים ראשונה במלכות, אם שרים הם אם פרתמים שאיש אינו יודע מה הם, ממלאים את אווירה של הארץ הדואה מעלינו ממטולה עד אילת ומן הים עד הירדן באותות ובמופתים אלקטרוניים המספרים באודיאו,ובוידאו, ובסרטוני אימה הומוריסטיים והומור אימתני מה הם עשו בעבר כדי להצדיק את הכתרת מלכם שלהם ביום הקלפי שחל ב"טו"ב" במרץ.
מזל.
אילו חיו בימי שושן, אלפיים חמש מאות שנים לפני הטבלטים, והאייפודים,והמחשבים הנייחים והניידים, ומקלטי הרדיו ברכבים ומסכי הטלוויזיה בבתים, הייתה הארץ שורצת "...רָצִ֨ים בַּסּוּסִ֜ים רֹכְבֵ֤י הָרֶ֙כֶשׁ֙ הָֽאֲחַשְׁתְּרָנִ֔ים בְּנֵ֥י הָֽרַמָּכִֽים" שהיו מעבירים את המסרים לכל פרט ולכל כלל בארץ ופקקי התנועה היו סותמים את עורקי התחבורה עד שאיש לא היה מקבל את השדרים ולא היה יכול להעלות על דעתו במי יבחר ביום הקלפי....!
מזל.
אלא שגם היום איננו יודעים. אופרת המסכות הגדולה של הבחירות משמיעה אריות מרגשות בבאסים, ובבריטונים, ובקצת סופרנים ומצו סופרנים על "זה או אני או הוא והיא", אבל לא "הוא" ולא "אני" ולא "היא" לא ייבחרו. האופרה והאריות שרות כזבים. אם "הוא" או "היא והוא" יקבלו לכל היותר 20% מקולות הבוחרים, כפי שנביאי הסקרים מבטיחים להם, הווה אומר כי כל אחד בהם יקבל הצבעת אי-אמון של 80%, ומי שימלוך לא יוכתר על-ידי הבוחר אלא על-ידי הזוטרים הקטנים שלא קיבלו יותר מאשר שלושה עד עשרה אחוזים, המספיקים אומנם למאה אחוז דרישות ותנאים קואליציוניים, אבל לאופרה דמוקרטית הם לא מספיקים, לא הם ולא המלך שיכתירו.
הגרעון הדמוקרטי הענקי, הבור הדמוקרטי, מרקד ומפזז מחופש ללהיט בכל דמוקרטיות תבל ומלואה על במת קרנבל הפורים של הבחירות האלה, ויום לאחר שירד המסך על החגיגה, ירד גם שיתוק מונומנטאלי על תהליכי קבלת ההחלטות הגורליות והמלך שייבחר, כל מלך יהא אשר יהא, לא יוכל להתאושש מחלוקת הנתחים לשריו ולפרתמיו ולא יהיה לו מנוס אלא להקיף עצמו באין ספור "אשפי כאילו" שקוראים לעצמם היום "אסטרטגים" שיסבירו ביצירתיות ובברק מסמא עיניים כי המנצח הגדול על המהומה הפוסט פורימית הוא בעצם קורבן האין ברירה של שמי שגזר עליו למלוך!
ואולי, אולי, מיד כשהאמת הערומה הזאת תתברר שוב, תינתן דת בשושן להוריד את המסכות, לעמוד בפנים גלויות מול האמת כמות שהיא ולהציל את הדמוקרטיה מידי מעמידי הפנים, לא בשינוי הממשל, השיטה, הפטנטים, העורמה, אלא בשינוי הלב, המצפון, השכל הישר, הידיעה כי צריך לרצות להמליך את "האחרת" במהות, באמת ובתמים, באומץ וביושרה, כי אי-אפשר שיבוא פורים פעמיים בשבוע....
