יום השישי. סקרים. מעריכים מה יאמר הבוחר בעוד 10 ימים. ראשם של השוטים במרוץ. לא מי ינצח. מי יגיע ראשון. האסון המסתמן הוא בלתי נמנע. איש לא ינצח. לשני המתמודדים על הבכורה לא יותר מחמישית מן הקולות. אסון. אחד מהם ימלוך. איש מהם לא ישלוט. ימין או שמאל היא בריחה בלתי אינטליגנטית מן המציאות.
בטרם יהיו ה-20 + מנדטים ל-60+, יאלץ מרכיב הממשלה "לקנות" את הכתר בדורוני התחייבויות לבעלי המניות הקטנים שישתקו מראש כל תעוזה מדינית, לימין או לשמאל, כל תעוזה כלכלית, כל תעוזה חברתית, כל תעוזה בבריאות ציבורית, בפיתוח תשתיות, ותעוזה ביטחונית תהיה תעוזת תגובה, לא תעוזת יוזמה. השלטון יהיה שלטון של וטוקרטיה, VETOCRACY. כל שותף בממשלה יהנה מזכות וטו על כל הצעה שתנסה להתגבש ברוב.
אסון.
10 ימים לפני יום הקלפי, עושים סעודות לכבוד עוד מנדט שחפרו הסוקרים בדעת הקהל בעבור הרץ בראש הטור החביב, עוד סעודת הבראה לא עלינו בגין אובדן מנדט, עוד הרכבת קואליציה שמחכה רק לחילוץ פקק מבקבוק השמפניה, עוד אחת שמתקשה לדלג על המשוכות, וזו גם זו אינן אלא הרכבה של חלקי חילוף למסחטה שתעבוד כמה שתעבוד על תנאי, ותתפרק כשלא ייוותר עוד מה לסחוט עוד ועוד.
אסון.
נותרו 10 ימים. המתנה לנס שיעניק בכורה משמעותית למי שעתיד להיות ראש ממשלה בן-חורין היא המתנת שווא. המציאות מנומסת. היא יושבת בצד ואינה משמיעה את קולה. היא מחכה ליום שאחרי, ו/או אז נשמע ממנה, לא חשוב מי שיעלה לשלטון המקווקוו הזה, נשמע, ולא יהיה לנו מענה, כי לא יוכל להיות לנו מענה, בין אם ימין או שמאל תפרוצי, בין אם מרכז עם גדי ירבצו, בין כה ובין כה ובין כה.
אסון.
והחוצפה תשגא. מול ראש ממשלה שעתיד לשבת על כס חמישית מן האלקטורט, דורשים ננסי המפלגנות 'אוצר' - במחיר הצטרפות, לא פחות, או 'ביטחון' - מחיר מבצע, או 'חוץ' - בהנחה, או 'חינוך' - בזיל הזול, או סתם ממון - מטבעות או שטרות - היינו הך.
אסון ממשמש לבוא, זה היסוד האחד לאופטימיות, אסון שיטלטל את העם הזה להבין סוף-סוף שאלא אם כן הוא ישנה את הפרדיגמה האומרת כי לישראל לא יקרה דבר אם אין לה ממשלה שליטה כי סוף דבר האל הטוב יעמד לנו - היא תקרוס, וה' ירחם. יום שישי. מתקפת סקרים. יהיה רע. אוי לה לאותה אופטימיות. אין אחרת.
