כאשר ממנה בית המשפט מומחה מטעמו, אין כוונתו שהמומחה יכתיב לו פסק דין או יחליף את השופט. לכן, כאשר בתי המשפט מכנים את המומחה שמינו "זרועם הארוכה" - נתפשים הם לכלל טעות, או לכל הפחות עלולים להטעות את המומחה ואת הצדדים.
ביטוי לטעות זו ניתן למצוא בדברי בית המשפט בע"א 680/87, שם נאמר: "הליך זה של מינוי מומחה מטעם בית המשפט מקל על הדיון, מייעלו ומקצרו וראוי לעודדו. בית המשפט נעזר בבעל מקצוע שהוא אוביקטיבי, שאין לו נגיעה לעניין הנדון ולבעלי הדין. בוחן הוא את הסוגיה כשופט עצמו, ללא משוא פנים". אומנם הדברים כוונו לאוביקטיביות הנדרשת מן המומחה, אך הניסוח עלול להביא לפרשנות שגויה, כאילו המומחה הוא כמו השופט.
בפסק דין אחר נאמר: "מדובר במומחה של בית משפט המהווה את זרועו הארוכה של בית המשפט וחזקה עליו שיפעל במקצועיות ובאוביקטיביות. לא הובא שמץ של ראיה לטענות שונות שהעלו הנתבעים כנגד אמינות המומחה" (ת"א 1424/99).
ובפסק דין נוסף: "המומחה המתמנה הוא בבחינת 'זרועו הארוכה' של בית המשפט וחוות דעתו נהנית ממעמד מיוחד בעיני בית המשפט, שכן המומחה מטעם בית המשפט אמור להיות מומחה ניטראלי, נטול כל משוא פנים" (ע"א 19683-07-11). אגב: כאן טעה בית המשפט גם בציינו שמומחה בית המשפט אוביקטיבי, כאילו שמומחה מטעם הצדדים א-פריורי איננו כזה.
אותה טעות אנו מוצאים גם בפסק דין זה: "גם בנסיבות כגון אלו שבפנינו, בהן לא ניתנה הסכמת הצדדים למינויו מומחה מטעם ביהמ"ש, המומחה מוחזק כגורם ניטראלי ואוביקטיבי המשמש זרועו הארוכה של ביהמ"ש" (ת"א 22117-08-09).
מומחי בית המשפט אינם זרועותיהם הארוכות של השופטים, אינם חלק מהגוף השופט ואינם בעלי סמכויות שיפוט. הא ראיה: בתי המשפט פוסלים מדי פעם את המומחים שהם עצמם ממנים, ולו היו המומחים זרועם הארוכה של בתי המשפט - הדבר לא היה אפשרי. לו היה המומחה זרועו הארוכה של השופט, היה צריך השופט לפסול עצמו מלשבת בדיון כל אימת שהוא פוסל מומחה מטעמו.
לפיכך, השימוש שעושים בתי המשפט בביטוי "זרועי הארוכה", נועד להאדיר את מעמדו של המומחה ולאפשר מתן עדיפות לחוות דעתו, אך הדבר נעשה בדרך לא ראויה. למעשה, העדיפות היחידה שיכול בית המשפט לתת למומחה אותו הוא ממנה, היא אם הצדדים ויתרו על הגשת חוות דעת מטעמם או על השימוש בחוות הדעת שכבר הגישו.
יש לצפות מבתי המשפט שיבחרו ביטוי אחר, אשר יחדד את תפקידו של המומחה, שכן מומחים רבים לוקים בהתלהבות-יתר נוכח התואר "זרועי הארוכה" והדבר גורם להם לשכוח את המגבלות המוטלות עליהם. כך קורה שמומחים אומרים "אני פוסק פיצוי ל", "אני מקבל את גרסת", "אין לקבל את הטענה", "אני קובע" ועוד. בנוסף, יש מומחים שמנסחים את חוות דעתם כאילו הייתה פסק דין וכותבים בראשה "החלטה". יש ביניהם גם מי שמרשים לעצמם למנות מומחי-משנה שיסייעו להם - וזאת בלא כל סמכות, שכן רק השופט זכאי למנות מומחים נוספים.
גם כאשר כוונת בית המשפט היא לטובת עשיית הצדק, השימוש במונח "זרועו הארוכה של בית המשפט" גורם נזק יותר מאשר תועלת, וראוי להפסיק את השימוש בו.