אינני אוהב דברים שאין להם הסבר, ונראה שבכל חוזה של "פינוי בינוי" יש סעיף מדהים אחד שהוא בלשון המעטה מתמיה, ואולי המלה הנכונה הוא מחריד.
נכון. אלה שבטוחים שזכו בפייס וכל העולם פתאום החליט להיות באהבת אמת מחוייכת רק לטובתם נוטים פשוט לדלג עליו, ואם לאו, זה המקום בו סוכן המכירות המנוסה אומר בחיוך של אהבה וקירבה ואינטימיות והמתקת סוד: "חבר'ה, סמוך, למרות מה שכתוב, תאמינו לי, אתם בטוחים לגמרי!"...
והרי כולם דואגים רק לטובתנו.
כי הנה יש בחוזה סעיף האומר כי מרגע החתימה על החוזה, ביתכם הנוכחי, וגם העתידי, ממושכנים לטובת הבנק כערבון לכך שהקבלן יחזיר לבנק את כל הכספים שהוא נוטל ממנו לצרכי הבנייה. וזה הגיוני. הבנק נותן כסף, הוא צריך שליטה על נכסים שאותם יוכל לעקל ולממש ולהחזיר כסף לקופתו, אם יסתבר שנוטל ההלוואה לא יכול ( או לא רוצה...) להחזיר.
אבל באותה נשימה עצמה גם מתחייב הבנק, במסמך חתום, כי אם ייקח מכם ביד ימין את הבית שלכם, כדי לממש (למכור) אותו ולהחזיר לעצמו את הכסף שלא מחזיר לו ידידו הקבלן, הנה באותו רגע עצמו, בעוד יד ימין שלו לקחה לכם את הבית, ביד שמאל הוא... יחזיר את הבית שלכם לכם!!!
אז רגע!!! אז איפה ההגיון? אם במקרה פשיטת רגל של הקבלן ביתכם הממושכן יימכר והכסף ייכנס לקופת הבנק ויישאר שם, זה מובן. אבל אם הכסף לא ייכנס לקופת הבנק אלא יינתן לכם, אז מה בדיוק יצא לבנק מכל זה? אם הבית שלכם הוא בכלל לא ערבון, כי בכל מקרה הוא יחזור אליכם, אז איזה עירבון יש לבנק על ההלוואה שנתן לקבלן?
זה הזמן לסוכן המכירות לחייך שוב, ולומר באינטימיות: "חבר'ה, לא הכל אנחנו מבינים...", או "מה שכתוב זה לא בדיוק ככה... " או: "נפלאות דרכי השם", וכאלה? נכון?
לדעתי ההסבר פשוט.
אם הקבלן לא יחזיר את הכסף, הבנק, כחוק, וכרשום בחוזה, יעקל את רכושנו וישתמש בכסף לכיסוי החוב.
ואנחנו ניגש אז עם המסמך היפה שהבנק נתן בידינו אל האשנב בבנק, לפקיד בעמדה מספר ארבע, ונציג אותו ונבקש את השני מיליון המגיעים לנו. ואז הפקיד כמובן מייד יוציא מהמגירה את השטרות...
כן, הא?
כשהבית שלנו יעוקל אנחנו נתרוצץ המומים. אנחנו נתייעץ מה עושים. נרים טלפונים לבנק. נתאסף. נחליט שלוקחים עורך דין. בכל השיחות הבנק יודה שאכן מגיע לנו אבל יש קשיים. נגיש תביעה. עורך הדין שלנו נגד כל סוללת עורכי הדין של הבנק. שלוש שנים אחרי זה הבנק יציע פשרה. בינתיים אנחנו ממשיכים לשלם, הפעם על חשבוננו, את השכירות על הדירה השכורה שאנחנו גרים בה "בינתיים". הפשרה שמציע הבנק היא מגוחכת. שנה אחרי זה, אחרי אינספור דיונים, הבנק יציע פשרה קצת יותר טובה. באסיפה שנארגן למעלה ממחצית יחליטו לקבל, ו"לגמור עם זה כבר"...
האם יש למישהו תסריט אחר, חוץ מהאמירה: "סמוך, יהיה בסדר, תאמין לי, רק על טובתנו הם חושבים"...
האם יש למישהו באמת הסבר הגיוני לכך שהבנק ממשכן את הרכוש שלנו (כולו!) לטובתו, ובאותה נשימה עצמה מתחייב, ואפילו בכתב, ש"אתם בשום מקרה לא תצאו מופסדים"?
באמת, האם באמת יש לכם הסבר, או שאתם פשוט מושכים כתפיים ואומרים: "עזוב, בוא יותר טוב בכלל לא נחשוב על זה?"
