השיטה בארה"ב ובאנגליה
השיטה בארה"ב לפיה יש שתי מפלגות גדולות או השיטה באנגליה, בה לרוב יש רוב גדול ומכריע לשתי מפלגות מובילות, כמו לייבור ושמרנים, הן שיטות שמאפשרות ייצוג הולם וגם משילות אפשרית ויעילה.
הסיכוי שזה יקרה בישראל - נראה לא סביר, לפחות עד שלא תהיה חוקה כתובה, ועד שהאופי היהודי לא יקבל תפנית הולמת.
שני יהודים על אי-בודד יקימו מיד שלושה בתי כנסת וימשיכו להתווכח עד ש....
האופי הבדלני היהודי, האופי המגזרי של ישראל לא איפשר עד עכשיו את קידום הנושא החשוב הזה. האיחוד במפלגות הערביות - גם אם הוא מלאכותי במקצת, ולא בטוח שיחזיק מעמד, הוכיח בכל זאת שהוא מסוגל להביא ליותר מנדטים ביחד מאשר כל אחד בנפרד.
אם כל מפלגות של מרכז ושמאל יתאחדו - המפלגות הדתיות, המפלגות הערביות, ואולי איזה גוש מרכזי אפילו מלאכותי וזמני, ומעל כולם הגוש הימני (הם יקבלו יחד 70-75) מנדטים ויוכלו לשלוט בבטחה, כך זה יכול גם להיות הפוך וכך יכולים להגיע ל-5 מפלגות מובילות בישראל, כשלב ראשון לקראת צמצום ומשילות מתמשכת. הדבר דורש שינוי בשיטת הבחירות, מבלי לפגוע בעקרון הדמוקרטי הייצוגי ובעיקר הדבר דורש חוקה כתובה, בנוסח הקונסטיטוציה של ארה"ב.
בוז'י יצא לחפש מלוכה, מצא אתונות ונשאר תקוע איתן
יצחק הרצוג הוא אדם צעיר, מוכשר, אינטליגנטי, בעל נימוסים, מבית טוב, מתמצא בפוליטיקה, אבל חסר את הניצוץ והכריזמה של מנהיג מפלגה מנצחת.
במדינתנו הקטנה, המסוכסכת, המאוימת מכל הכיוונים, עם קבוצות רצחניות כמו דאע'ש, חמס, חיזבאללה, ג'באת אל נוסרא - ושמות מפחידים אחרים, לרבות הגרעין האירני והאייטולות המצהירות על השמדת ישראל, הציבור מחפש מנהיג חזק, או נראה חזק בעיניהם, כדי לעמוד באתגרים ובעיקר כדי להפחיד את האויבים.
המציאות הוכיחה, שמנהיגים כמו אריק שרון, משה דיין, אנשי צבא כמו רפול, ועכשיו
בנימין נתניהו, מפחידים ומאיימים על הסביבה, ונוסכים ביטחון בציבור הישראלי, ואת זה מחפשים במנהיג מפלגה שלטת.
העובדה המצערת שבוז'י הלך לישון מלא תקווה ושמח וקם עם מסרון יגוני של
ציפי לבני, מלמדת על אישיותו החלשה והלא מתאימה למזרח התיכון, אולי לאנדורה, ליכטנשטיין ומונטה קרלו. ואם נוסיף לכך את מה שעשו לו וממנו התוכנית "ארץ נהדרת", נבין למה הוא לא נבחר ולמה שיטת הרוטציה עם ציפי הייתה כשלון ולמה ניסו להסתיר אותה, ללא הצלחה.
לסיכום
יש כנסת חדשה, תהיה ממשלה חדשה ואם היא תצליח לקיים, לפחות 75% מההבטחות, נסתפק ב-50%.
דיינו - כן יהי. ברור לכולי עלמא שיש צורך בתיקונים, שיפורים, שינויים בתחומי הממשל, החברה, המוסר הציבורי, ההתנהלות המוסדית וגם בחברה פחות אלימה, פחות מפולגת, יותר סבלנית ויותר מאוחדת לקראת מטרות חשובות שמחכות לישראל בארץ ובעולם.
וכמו שאנו קוראים בהגדה של פסח - בכל דור ודור קמים עלינו לכלותנו הקב"ה מצילנו מידם, בעזרת צה"ל חזק על כל זרועותיו ועם חזק בחזית ובעורף.
ברגע האחרון
- לקראת סיום הטקס בכנסת הושמעה שירת התקווה, ההמנון הלאומי, כמקובל בכנסים אלה ובאירועים ממלכתיים.
- הח"כים הערביים יצאו כאיש אחד (פרט ליו"ר ח"כ הימן) מהאולם. יציאתם חייבת להתפרש כאי הכרה במדינת ישראל כמדינה יהודית, כמדינת הלאום היהודי וכאי רצונם להיות חלק מאזרחי ישראל.
- אין תקדים בעולם, בשום פרלמנט שבו אזרחים/ח"כים, הגם שהם מיעוט באוכלוסייה יצאו מטכס ממלכתי בזמן שירת ההמנון. מהלך כזה היה מתפרש כאי אימון (ואולי חריף מכך) ואולי בשלילת האזרחות.
- מי שלא מכיר במדינה ובמוסדותיה - לא יכול לבקש שוויון זכויות, כי אין זכויות ללא חובות וללא כבוד ונאמנות.
- על-רקע זה, נראית קריאתו של נתניהו, לציבור הישראלי לצאת בהמוניהם לקלפיות, מול הנהירה הערבית, בגיבוי עמותות השמאל, כקריאה לגיטימית, לשמור על רוב יהודי, ציוני ועל ריבונות ישראלית, כמדינת ישראל כמדינה יהודית.
להזכיר שוב ושוב את דברי בן-גוריון במגילת העצמאות: "הנני מכריז בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל - היא מדינת ישראל.