בעיר היפנית המסורתית ההררית טקיאמה, במוזאון המקומי, ליד שתי צלמות יפניות מחייכות, מתנוסס בגאווה השלט "תמונה גדולה". לא ביפנית, לא באנגלית, בעברית! למה? כי המקום מוצף בישראלים, כי המוני ישראלים פוקדים בימים אלו את יפן הרחוקה והמיוחדת. אתה מתבונן בישראלים, ברקע מהדהדות הקללות הבוקעות מארץ הקודש על ניצחון האספסוף בבחירות, ועל שני העמים החיים בקרבנו, ואתה שואל עצמך: לאיזה עם משתייכים אותם ישראלים הפוקדים את המקדשים היפנים ושקולם הצעקני נשמע ברמה?
האם הם משתייכים "לעם הרקוב" או לאותו עם שאינו רקוב? האם הם משתייכים "לעם המזוין", או לעם שאינו כזה? האם הם משתייכים ל"עם של עובדי אלילים", או לעם שאינו עובד אותם? האם הם משתייכים ל"עם רגשני" או ל"עם שכלתני"? האם הם משתייכים לעם שהוא "עדר", או ל"עם מוביל"? האם הם משתייכים ל"עם שבטי", או לעם שאינו כזה? האם הם משתייכים לעם "החשוך, הדתי, המזרחי, מחרחר המלחמה", או ל"עם הלבן, החילוני, האשכנזי, רודף השלום"? האם הם משתייכים לעם הנבער שמחוץ לגבולות תל אביב, או לעם התל אביבי, "הליברלי, הנאור, הדמוקראטי"? האם הם משתייכים לעם ההולך בעקבות "השטן" הקרוי נתניהו, או שהוא משתייך לעם הרואה בנתניהו שטן האחראי לכל חולי ואסון ופגע?
איני יודע! אני יודע רק על עצמי. אני משתייך קודם כל ומעל לכל לעם היהודי; זהו עם שיש לו היסטוריה שאין לאף עם אחר (למעט העם הסיני), שיש לו מולדת, שיש לו ציביליזציה וספרות רוחנית נצחית, ושיש לו דת ושפה משלו . כמו בכל עם יש בו רבדים חברתיים שונים, ודעות שונות, מתונות כקיצוניות, ליברליות כפנטיות, ושסעים מגוונים, ומיעוטים לאומיים, ומה לא.
ריבונות העם הזה במולדתו קבלה את הביטוי הכי נאמן ב"מגילת העצמאות", שכל כך מרבים להזכירה. חציה, לפחות, שם את הדגש על העם היהודי. היא נפתחת במילים: "בארץ ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית". היא חוזרת ומזכירה 10 פעמים את "העם היהודי", במובן הברור של לאום, ככל הלאומים. לא דת! כאשר היא מכריזה על "הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל", כוונתה הכי ברורה היא שמדינה יהודית היא מדינת העם היהודי. כאשר היא מונה את הישגי הישוב היהודי בבנין הארץ וחידוש השפה העברית של העם היהודי, היא לא מזכירה הקמת ישיבות או בתי כנסת. לדעתי, ראוי היה להפוך את המגילה למסמך חוקתי, תוך התאמה לזמננו (היא נכתבה ערב הפלישה של צבאות ערב וכאשר המושג "דמוקרטיה" עוד לא היה עדין שגור).
ועל-רקע זה אני מעלה שתי שאלות מרכזיות לכל אלו המדברים על שני העמים החיים בתוכנו ומשייכים עצמם לעם החכם, "הנישא מעם": האחת, לאיזה עם במובן הלאומי אתם משתייכים? האם אתם משתייכים לעם היהודי, כפי שקובעת מגילת העצמאות? האם אתם בכלל מסכימים למגילת העצמאות? והשנייה: או, שאתם אינכם משתייכים אליו, שאתם "אזרחי העולם הגדול", שאתם למעשה תלושים מקרקע לאומית, בדיוק כמו הקיצונים שבחרדים מסוג נטורי קרתא?
אם התשובה לשאלה השנייה היא חיובית, אזי עמדתכם ברורה. אתם באמת עם אחר, משונה זערער, מקלל, מתוסכל תמידית, ראוי לרחמים, לא לבוז. אם התשובה לשאלה הראשונה היא חיובית, אזי איני יכול שלא לשאול שוב (ואנחנו עם של קושיות ושאלות): אז למה אתם מתנגדים כל הזמן לכל סממן של לאום יהודי, אפילו להנפת דגל הלאום ביום העצמאות? אצלי בבניין, לבושתי, היו כמה דיירים שסירבו לשים דגל על קיר הבניין בטענה כי הרוח המנופפת את הדגל מפרה את שלוותם! כן! עובדה, לא המצאה תקשורתית!
