כאש בערימת קוצים, כך ההפגנות בערי ארה"ב חוצות את כל המדינות, ומאיימות לסחוף את כולם למרד כנגד המעמד הלבן המתאנה והורג ללא צורך שחורים. צילומי תפיסתו של פרדי גריי, הצעיר השחור בן העשרים וחמש, לאחר שהוכה ונכבל, אך נראה מובל כשכיב מרע, בלי יכולת לנוע או להגיב על עינוייו, חוזרים ומוקרנים בכל הערוצים בטלוויזיה האמריקנית.
ההתייחסות של שוטרים לבנים לצעירים שחורים שחשודים במה שלא יהיה, אך לבטח לא מסכנים את השוטרים, אינה מקובלת על הקהל האמריקני. ההפגנות בימים האחרונים המתחילות כשקטות, במיוחד בבולטימור, העיר בה ארע הרצח של פרדי גריי, הופכות לאלימות, ואמש נאסרו "רק" 38 איש לאחר שעות העוצר שכבר מתחיל עוד מעט את יומו החמישי בבולטימור.
העיר הפכה במרכזה לגל חורבות. חנויות נהרסו ונבזזו, מכוניות נשרפו, והכלכלה של העיר נעצרה דום, הופסקו כל מהלכי העסקים במרכז העיר. ראש העיר נזעק למצב החרום, ודואג לחלק מזון ומצרכים אחרים לכל אלה שהתפנו מבתיהם לרחוב. תחושת האין אונים והתיסכול באה לידי ביטוי בזעקת אחד מתושבי העיר: אנחנו לא עיר שחורה. אנחנו עיר אמריקנית!!!
גל המהומות מזכיר את אירוע הרצחו של מרטין לותר קינג, שהפך לאבן דרך בהיסטוריה האמריקנית, והביא לשיפור זכויות השחורים, שהמשיכו עד אז להיות מופלים בכל, וקיבלו את הזכות לבחור. גם עכשיו נחושה האוכלוסייה השחורה לשנות את היחס הפוגעני שאין להשלים אתו, מצד המשטרה לאזרחים השחורים. ומי יכהה בעדם? בטח לא הנשיא שחור העור, שמדיניותו רופסת וגרמה למעמדה של אמריקה להיחלש בעולם. בשדרה החמישית, ליד חנות היוקרה הניויורקית ״סאקס פיפט אווניו״ ניצבים כמה מפגינים עם כרזות מבהילות בהן נראה אובמה כשמעל פיו נוסף שפם קטן שחור, כאיזכור להיטלר. האזרחים אינם אוהבים את הנשיא שבחרו, ולא חוששים להביע את זעמם על התנהלותו.
ההפגנות צצות מלבד בערים רבות, גם בניו-יורק, ביוניון סקוור, באזור הוול סטריט ועוד. אחד המארגנים של ההפגנות הוא מקצוען נודע בתחום זה בשם עבדול עזוז שבאב. שהתבטאויותיו האנטישמיות כללו גם את ההגדרה שהיהודים הם שעמדו מאחרי ספטמבר אילוון (9.11). מכאן, שגם ליהודים בארה"ב יש ממה לחשוש, למרות שכמו בשנות השלושים במאה שעברה לאחר עלית היטלר לשלטון, והגזירות שגזר על היהודים בגרמניה, אטמו הללו את אזניהם ועיניהם, במחשבה שלהם לא יקרה דבר. הלא הם אזרחים גרמנים מכובדים, משכילים ובעלי חזות אירופאית, לא כמו היהודים עם הזקנים, הפאות והבגדים השחורים. והסוף - ידוע.
התמימות המאפיינת את האמריקנים, וחוסר התעניינותם במה שקורה ומתרחש רחוק מהם, סיבתה - שהם לא רק אנוכיים, גורמים לאי הבנת המצב בתקופות השונות הרות הגורל בעולם. מכך נובעות החלטותיהם השגויות, עד החמרת המצב בצורה בלתי הפיכה. התנדבות בודדים ביניהם לעזור במשברים במזרח התיכון, לטיפול ביתומים ופצועים, הביאה לחטיפת רבים מהם ושחיטתם בידי דאעש ודומיהם. כך לא אמורה לנהוג הגדולה במעצמות העולם.
אך לאמריקה יש את כוחות הנפש של עצמה, גם אם מנהיג אותה כרגע מנהיג שהיא הייתה ראויה לטוב ממנו. הכוח הכלכלי שלה, ממנו היא שואבת את עוצמתה וחוסר תלותה בנפט הערבי, ותעצומות הנפש של הדמוקרטיה הגדולה בעולם - הם שיראו לה את האור שבקצה המנהרה. אך כרגע, עליה להתמודד עם התסכול והזעם המצטברים בקרב השחורים, רובם מהמעמד העני ביותר, שלא ראויים להתייחסות הכה אלימה מצד המשטרה.
מעצרם של ששת השוטרים שיואשמו כנראה, על סמך תוצאות הבדיקה הפתולוגית שמותו נגרם כתוצאה מחבלה חמורה במפרקתו, טרם הובלתו במכונית, דבר שלא יכול היה לקרות במסעו במכונית המשטרה על כל ארבעת העצירות התמוהות במהלכה. מסע שהיה הגבה ארוך מהדוש, וכשהובא לבית החולים, היה כבר מת.
המעצר של השוטרים למשך הלילה, עד ששוחררו בערבות של 250,000 עד 350,000 דולר, אינו הודאה באשמתם. הייתה זו החלטה שמטרתה הייתה להרגיע את הרוחות, אך אין בה די.
הקהל דואג לחשוף את הפרטים, ולדעת את התמונה במלואה, ואז לדרוש שצדק ייעשה. נקווה שהפעם הכל ייעשה בתבונה, והסערה תחלוף, כדי שלא תהפוך למשהו שכולם יצטערו עליו.
