מנתניהו אני לא מופתע. לפני הדיווחים האחרונים בתקשורת, נתניהו הסכים להעניק ל
איילת שקד את תיק המשפטים. רגע, חכו, יש כוכביות קטנות. כמובן. לפי אותם דיווחים, תיק המשפטים יינתן לשקד אבל התפקידים והסמכויות הנלוות אליו "יקוזזו". למשל, ראשות וועדת השרים לענייני חקיקה. בנוסף לכך, ככל הנראה, אפילו החברות של איילת שקד בקבינט המדיני ביטחוני עקב היותה כשרה ב
ממשלה, גם כן עלולה להתבטל.
במילים אחרות, אם איילת שקד הייתה מסכימה לתנאים האלו, היא הייתה נשארת רק עם הכותרת, והרכב הצמוד, בלי סמכויות אמתיות לשנות בתחום. אין מה לעשות, פרישתו של ליברמן הזיזה את נתניהו לעמדת חולשה. אולי העמדה החלשה והפגיעה ביותר שהיה בה אי-פעם בחייו הפוליטיים. בנט נמצא אומנם בעמדת כוח, אך מרחב התמרון שלו מוגבל מאוד. ציבור בוחריו לא יסלח לו אם יפיל את ממשלת הימין הצרה של נתניהו. ממשלת שמאל בעיני בוחריו, היא הסיוט הגדול. בנט משחק באש, טעות אחת יותר מידי עלולה לרסק לו את חייו הפוליטיים.
המשחק בשעות האחרונות הוא מי יצטייר כמנהיג "שהתקפל". אם נתניהו יחליט לסגת ולוותר לבנט, הדבר יתקבל בהבנה מצד בוחריו. אך, אם בנט יחליט להתקפל, הוא יחזור שוב לעמדת חולשה בממשלה. הדבר הזה יכול להמשיך אתו לאורך כל הקדנציה משום שלא יהיו לא את הסמכויות שהיה רוצה כדי להשפיע בממשלה. יתרה מאת, נתניהו אף עשוי לצרף את הרצוג לממשלה. לאחר שהשני ישרוד את "מסע ההדחה ביום שאחרי". כך, בעתיד בנט עלול למצוא את עצמו מודר מהממשלה. לא במקרה נתניהו עדיין שומר את תיק החוץ קרוב לחזה. ההתעקשות של בנט על סעיף שמונע את הרחבתה של הממשלה היא הכרחית, אך השאלה אם הוא ייסוג ממנה בעתיד.
המסע ומתן אמור היה להיות כמו טיול בפארק בשביל נתניהו. הוא החליט להקשיח עמדות, אולי בגלל אופוריית הניצחון בבחירות. אבל כעת, נתניהו אוכל את הדייסה שהוא עצמו בישל. היו לו שתי טעויות משמעותיות בימים האחרונים, והטעות הבאה עשויה להיות בדרך. הטעות הראשונה היא ההתעקשות של הליכוד לא להעניק לאורלי לוי אבקסיס ממפלגתו של ליברמן את ראשות ועדת העבודה והרווחה. כידוע על העקשנות הזאת, הליכוד שילם ביוקר. הטעות השנייה הייתה חתימת ההסכם הקואליציוני עם
ש"ס. כלומר, היכנעות לדרישות המפליגות שלהם יחד עם כמה בונוסים, מבלי להתחשב במצב של הליכוד עם
הבית היהודי במשא-ומתן. הטעות השלישית עשויה להיות עוד בדרך. והיא גם זו שתשבור את גב הגמל.