אם הייתם שומעים את ח"כ
יאיר לפיד בשבועיים האחרונים, הייתם שמים לב מיד שהוא התרגל לספסלי האופוזיציה במהירות יוצאת דופן. הוא לא רק נותן הצהרות נגד ממשלת נתניהו המתגבשת, אלא גם משתתף בהפגנות, ואף מאיים לפנות לבג"ץ. את הקו הזה אמור היה להוביל ראש האופוזיציה,
יצחק הרצוג, שכידוע הוא גם מנהיג הסיעה הגדולה באופוזיציה. מאז הבחירות, נראה כי הרצוג, למרות הכול, עדיין מחכה לטלפון מנתניהו. הראשון הבהיר, יש לציין שבצורה קצת מתחמקת, שהוא לא מעוניין לשבת ב
ממשלה הנוכחית. אבל, עדיין לא נשמעה ממנו פסילה חד-משמעית בנוגע לישיבה בממשלה מכל סוג שהיא בראשות נתניהו. אם הרצוג היה באמת שולל כל אפשרות של ישיבה עם נתניהו בממשלה, הוא היה מנהיג את האופוזיציה בקו הרבה יותר לוחמני יחד עם לפיד.
לא במקרה הרצוג מחכה. אם הממשלה תהיה מגובשת מספיק ותצליח להעביר חוקים באופן תדיר, הרצוג עשוי להצטרף אליה. אם הממשלה הבאה תחווה משברים לעיתים תכופות, סביר להניח שלפתע הרצוג ילך על קו תקיף נגד הממשלה. הרי השנייה תהיה בסך הכול ממשלת מעבר לפני הבחירות. אם כבר עוסקים בספסלי האופוזיציה, אי-אפשר לשכוח את ליברמן, שהצטרף אליה ממש לא מזמן.
קו לוחמני
המצב של ליברמן דומה לזה של הרצוג. עדיין יש סיכוי שליברמן ייכנס לממשלה. לפני הדיווחים האחרונים בתקשורת,
מפלגת הליכוד הציעה לליברמן את תיק הביטחון אך השני סירב. אני בטוח שבמקרה הצורך הליכוד יוכל להוציא מהשרוול עוד כמה הצעות, שלאחת מהן ליברמן יתקשה לסרב.
בניגוד לשניהם, ברור לכולם שללפיד אין את האפשרות להיכנס לממשלת נתניהו הנוכחית. הסיבה הראשונה לכך היא הבעיה עם הסיעות החרדיות והשנייה היא היחסים האישיים בינו לבין נתניהו. להזכירכם, השני פיטר את שר האוצר דאז, לפיד, מהממשלה בטענה לניסיון "פוטש" בשלטון. בנוסף לכך, יש לציין את חילוקי הדעות, בלשון המעטה, שהיו להם בתחום הכלכלי, זוכרים את רפורמת מע"מ 0 בדיור?
חוץ מזה, בניגוד למפלגת העבודה, למפלגתו של לפיד אין את הפריבילגיה "לשתוק" בתור חברה באופוזיציה. כידוע, למפלגות המרכז קשה לשמור על כוחן לאחר כמה מערכות בחירות. לכן, לפיד מתחיל למצב את עצמו כאלטרנטיבה גם למפלגת "העבודה" וגם למפלגת "כולנו". לפיד חייב להציג קו לוחמני לאורך כל הקדנציה כדי שבוחריו לא יברחו לו בין האצבעות. למרות הכול, לפיד צריך להודות לנתניהו. ככל שהשני מתקן ומשנה מחדש חוקים, כך הוא מבליט לציבור את ההישגים של הראשון.