בשחר השבעה במאי 1945, חתם הגנרל אלפרד יודל על-כניעה ללא תנאי של כוחות הרייך שלחמו בבנות הברית באירופה. אני זוכר את השידור בבוקרו של אותו יום שדיווח כי טקס הכניעה הקצר בעיר ריימס, צרפת, היה בשעה 02.41. בעבורי, אז נער בן אחת עשרה, נסתיימה המלחמה ברגע בו שמעתי שנסתיימה.
עמדתי ביום ל"ג בעומר על במה בימין אורד שם נתכנסו חניכיי וחניכותיי, מחזורי שנות 1961-1980 לחגוג יחדיו את הצוותא שחוו בסדנת הנעורים בימין אורד. הבטתי בהם לאורכו של היום, אנשים ונשים שהיו ילדים שבאו ארצה בשנות העלייה הגדולות מגלויות הפזורה וחרדו שמא לא יוכלו לגבור כאן על אתגרי הארץ, אתגרי ההכשרה לחיי יצירה, אתגרי השילוב בבניין הארץ, אתגר מיצוי כוחותיהם הטבעיים הברוכים, והנה, עכשיו חמישים וארבעים ושלושים שנה מאוחר יותר הם מתאספים, עשירי מעש והישגים, ובטוחים בכוחות שהם גילו בתוכם במהלך חייהם, עליהם, על הכוחות האלה, השעינו את תקוותיהם.
דיברתי על ל"ג העומר, על יום בו פסקה המגפה שאכלה בגדולי ישראל על שלא נהגו
כבוד אלה באלה ושבתי לחזק בהם את האמון ביושרה, בכבוד האדם, בטוב, בכל מה שהתורה נתכוונה לו כשירדה אל עמנו בסיני. דיברתי ל"ג בעומר. אבל מיד לאחר מכן לא יכולתי שלא לומר להם כי ל"ג בעומר בשנה זאת הוא השבעה במאי, שבעים שנה מאז הוכרע הרייך, מאז פסקה המגפה הנוראה שכילתה שישה מיליון מבני עמנו, שמלאה את העולם ביתומים, באימהות שכולות באבות שכולים בעקורים, במיליונים שאי-אפשר למנות אותם של בני אדם על פני הארץ שותתת הדם, ואני שראיתי בעיניי את יום פרוץ הפשע חסר תאומי פשעים כמוהו לאורכה של ההיסטוריה, ושחוויתי את נוראותיו של הפשע המתפשט הזה, ושמעתי באוזני כי הוכרע, כי הובס, כי המלחמה תמה על גוויות חלליה, לא האמנתי באותה שעה של שחר השבעה במאי 1945 כי שמור לי עוד מקום בעולם הזה לגדול בו ולשאת בו תקוות ולעשות אותן להבות לשלהבת של עשייה. והנה עתה שבעים שנה מאוחר יותר, אני עומד לפני המוני ילדי ישראל שבגרו בתוך הארץ המופלאה שלנו ישראל לבונים ולעושים ואני עמדתי עימהם יד ביד כשהתחילו כביכול ללכת.
זהו ניצחון החיים על המוות, אמרתי להם, לא ניצחון ישראל על הצורר, לא נקמה, אלא כל יום הוא חגיגת ניצחון מעיין החיים התוססים על האפלה בה מסתתר שטנו של עולם המהלך אימים על האדם מעיני החיים שנדמו כעיניים כבויות, והארנו אותן - את עינינו- באמונה בכוחה של תקווה, בצווי היצירה שניתנו לנו באותיות בהן כתובות נשמותינו.
