צייר לך בדמיונך קו. לא משנה מה אורכו ובלבד שיהיה אוסף של נקודות עם התחלה וסוף. התבונן בקו והבט בחלוקתו הפוליטית בשאלת מה שקרוי בטעות "הסכסוך הישראלי ערבי". הנקודה הראשונה בצידו השמאלי של הקו שזה עתה ציירת הינה ההשקפה השמאלנית הקיצונית ביותר שתוכל להעלות על דעתך. הנקודה האחרונה בצידו הימני של הקו היא ההשקפה הימנית הקיצונית ביותר שתוכל להעלות על דעתך.
בחן את השקפתך הפוליטית בשאלה זו ותפוס את מקומך על-פי החלטתך אי-שם לאורך הקו. תוכל להתמקם היכן שתחפוץ אך עשה עם עצמך חסד ואל תתקע דווקא בנקודת האמצע. אם תעשה זאת תמצא את עצמך במקום צפוף והמוני של נושאי שלטי "שלום" המכריזים כי בשאלה מהותית זו אין להם כל השקפה או דעה באשר לדרך בה ניתן, אם ניתן, לממש את דרישת שלטיהם.
שלל דעות
חשוב על "שמאלנים" שאתה מכיר ועל-פי הדברים שהשמיעו באוזניך מקם אותם במחציתו השמאלית של הקו. אם מכיר אתה אותם באופן אישי פשוט שאל אותם על מקומם בקו. אני מכיר יהודי ישראלי שטען בפני כי מדינת היהודים בחטא ופשע נולדה ועל כן על-פי השקפתו העם היהודי לא זכאי למדינה. הוא יכול להסתדר יפה ברחבי העולם וגם כאן אם יחפוץ אך לא כמדינת העם היהודי אלא כ"מדינת כל אזרחיה". עבורי זו הנקודה השמאלית ביותר על הקו, אף שעקרונית ניתן לדמיין השקפה קיצונית אף מזו. לנקודה זו ניתן את השם האירוני "נשק" למרות שכל המצויים בה רואים עצמם פאצפיסטים גמורים. הבה ונזכור את הנש"ק (נקודת שמאל קיצוני) כי ממש עוד מעט נזדקק לה. באותו אופן קבע את ההשקפה הימנית הקיצונית ביותר העולה על דעתך, לה נקרא ברשותך ני"ק (נקודת ימין קיצוני).
צייר בדמיונך קו נוסף דמויי הנ"ל שכבר ציירת אלא שהפעם החל אותו על ההשקפות הפוליטיות באשר ל"סכסוך ישראלי ערבי" אצל הערבים. סביר להניח שמשימה זו תהייה קשה יותר מהקודמת שהרי אינך נחשף לשלל הדעות בעולם הערבי כפי שהינך נחשף כאן. אל דאגה. למזלך אין שם "שלל דעות" כפי שצפוי מעולם שהדמוקרטיה זרה לו לחלוטין והנטייה להומוגניות אופיינית לו. אם במקרה אתה כן נחשף ויודע את התפלגות ההשקפות המועטות בקו זה תאלץ להודות כי נקודת הנש"ק בקו הערבי היא נקודת הני"ק בקו היהודי. במילים אחרות: העמדה הימנית הכי קיצונית בקו שלנו נושקת לעמדה השמאלנית הכי קיצונית בקו שלהם.
הרשאה לשקר
תוכל לחלום כי גם על הקו הערבי, כמו אצלנו, יהיו כאלה (ולו מעט) שיאמרו תנו לצד השני הכל ובלבד שיהיה שלום. שכח מזה. עקומת הפעמון לתיאור התפלגות נורמאלית בשאלה זו אינה קיימת בעולם הערבי. לרוב מוחץ שם ברור כי שלום עם "האויב הציוני" אינו מסוג הדברים שאדם משתוקק אליהם. לכל היותר יש לו הרשאה לשקר ולומר שהוא משתוקק ובתנאי ששקר זה משרת את מטרת חיסול האויב. המתון ביותר בקו הערבי אינו מכיר בזכות היהודים למדינה והוא נחשב אצלם ל"שמאלן" רק משום שהוא מסכים ברב חסדו שהיהודים פשוט יעזבו, תוך ויתור על מצוות הקוראן לחסלם פיסית ולחסוך לכולם את העזיבה. זוהי הנש"ק שלהם. ועל הני"ק שלהם מטעמים דאעשיים אין לדבר כלל.
התבונן בשני הקווים שזה עתה מתחת בדמיונך. אם ישר אתה עם עצמך, ממש לא משנה היכן התמקמת על הקו היהודי, תאלץ להודות כי אתה מתבונן בהוכחה החד-משמעית לכך כי אין ולא יכול להיות פתרון ל"סכסוך" בין שני קווים אלה. אל ייאוש. בציר הזמן קדימה מותר, צריך ואף חובה להיות אופטימיים. כאשר אי-שם בעתיד נתבשר על הפגנת ארבע מאות אלף ערבים בעזה וברמאללה הזועקים "דורשים
שלום עכשיו" או כאשר ילדיהם ישירו "שיר לשלום" במקום שיר לשהיד - או אז נדע כי השתנה הקו הערבי וכשיגיעו שני הקווים לחפיפה יהיה השלום המיוחל בר-השגה.
אי-אפשר להביא את היום
צדק רבי נחמן. "לא כל שרוצה אדם - מקבל". שינוי שכזה בקו הערבי אינו בשליטתנו כלל ואין לו כל קשר לרצוננו. בימי אוסלו העליזים הוצפה המדינה בשלטי ענק של "רוצים שלום". אז רצינו... מוסק מכך כי כל ניסיונותנו לקיים "תהליך שלום" או לצייר "אופק מדיני" עם קו זה לא יועילו והם בבחינת טחינת מים חסרת תכלית. אלו הדורשים "אל תגידו יום יבוא - הביאו את היום" מתעלמים לחלוטין מהקו הערבי, התעלמות שכולה התנשאות. מי שאינו מתעלם מהערבים ואינו מתנשא יודע כי אי-אפשר "להביא את היום" בלעדיהם.
עלינו להמשיך ולשיר שיר לשלום אך דווקא כן לומר "יום יבוא" ולהשתחרר מהשקר כי ביכולתנו "להביא את היום" לבדנו. עלינו לקוות כי יום יבוא ושיר לשלום ייכתב גם אצלם. עד שזה יקרה, אין יומרה גדולה, שלא לומר איוולת, בציווי "הביאו את היום" כאילו בנו ורק בנו תלוי הדבר. חיינו עם הערבים אינם שירה אלא מציאות קשה ומרה. עלינו להודות כי שוב צדק רבי נחמן וכפי שלא כל מה שאדם רוצה הוא מקבל כך גם "לא כל שמקבל אדם - רוצה". אף שאיננו רוצים בשום "סכסוך" עם אויבינו קיבלנו אותו והשלום לצערנו נותר בגדר חלום בלבד. שלח מבט נוסף בשני הקווים שציירת וראה את ההוכחה הכואבת לכך.
הבהרה: יש הרואים בדברי אלה "שנאה". עבורי הם הגיון פשוט שאין לו כל קשר לשנאה/אהבה. יש להם קשר למציאות כפי שהיא באמת ולא כפי שהיא בדמיונם של טוחני המים. אלה נושאים את דגל האהבה המזויפת לאויבינו ודגל השנאה הלא מזויפת לכל מי שאינו מקבל את הזיית השלום שלהם.