לו בעצתי שמעו, היו נבחרי הציבור נזהרים מנוכחות יתר בתקשורת לכל מפגניה. רבים מדי מתוכם יוצרים תחושה של השתדלות כמעט כפייתית לזכות באזכור בעיתון, בטלוויזיה, ברדיו, בעיתונות המקוונת, ואם באלה לא די להם הם מפרסמים דעותיהם לעייפה, ומצייצים את הגיגיהם בחמדה ברשתות החברתיות עד שאין מהם כמעט רגע פנוי במרחב הציבורי. בקיאותם בכללי הטורים הגאומטריים מרשימה. כל נוכחות מכפילה את עצמה, כל גירוי יוצר תגובה וכל תגובה מגרה את בלוטות הנוכחויידה סביב להתייחס, להסכים, לשלול, לחייב, לברך, לנדות, לקבל, להסתייג, ליצור אירוע, לעיתים אפילו מגה-אירוע, סביב להגיג שנפלט במקרה מתוכנן היטב והגיבור או הגבורה לשעה במהומה הנולדת והדועכת כמעט בהדי הדדי, הוא נבחר, או היא נבחרת הציבור ששמו או שמה מהדהד לטוב או למוטב עד שכוכב אחר נופל משמים ונוכחותו הזוהרת מעלימה את הנוכחות שקדמה לה.
לא כדאי
לא רק שנבחרי ציבור משאירים חותם במה שהם עושים ולאו-דווקא במה שהם אומרים, לא רק שנבחרי ציבור נבחנים על-פי שקדנותם הצנועה הרבה יותר מאשר על-פי הבלחתם האפסי-עודית הנוצצת, אלא שמרוב חשש כי אם לא יקפידו לזהור יום יום הם עלולים להיעלם מתודעת הציבור שיפסח עליהם ביום פקודה - הבוהק העודף חושף את חיוורונם והם עלולים לעודד את הציבור להמיר אותם מדעת בצומת הקלפי הקרובה תמיד יותר משנדמה בנוכח מסקרן אחר.
אבל זאת רק אזהרה הנוגעת לאיש הציבור. יש גם אחרת. אזהרה הנוגעת לציבור עצמו. השיח בינו לבין נבחריו הוא חשוב מאין כמוהו. השיח הוא על החיים, על המשפחה, על החינוך, על הביטחון, על הבריאות על העתיד, על החומר ועל הרוח, על החובות ועל התקוות, על דברים רציניים מאין כמותם. זה שיח שיש בו צורך לתובנות, לשיכוך חרדות, לעיבוי אמונה במדינה ובמוסדותיה, לשיקול דעת, לחוכמה. הרדיפה הכפייתית אחר הפרסום, הצמא לנוכחות תקשורתית ויהי מה בכל אתר ובכל זמן, מרדד את האישיות גם שלא בצדק, ומייאש את הציבור מהאמן כי יש לו פרטנר מבוסס דעת לקיום השיח בלעדיו אין לשפה שום תכלית לבד מהצהרה על עצם קיומה.
ועל כן, ללא קשר עם צבעי הדגלים המונפים, ללא זיקה לדעות החוסות בצל ההצהרתיות נטולת הסכר של כל כך הרבה נבחרים, ללא מחלוקת על מה שהם מאמינים בו וללא בחינה של השקפות מטרידות או מעודדות, אנא מכם, נבחרי הציבור שכבודכם אינו מחול מעצם העובדה שנבחרתם, היו עם עצמכם יותר, היו מכונסים יותר, היו זהירים יותר באקלים של הארץ שקראה אתכם מאחורי הצאן לדאוג לגורלה. היא לא ארץ קלה. היא ארץ שצריכים לדבר אליה, לשמוע אותה, לשוחח, לשאול, להציע, מתוך הסדנאות בהם שוקדים על טובתה. אכן, מקוצר רוח ומעבודה קשה מבקשת הארץ הזאת גם קצת אוויר קליל לנשימה, קצת שחרור מן הלחץ של מציאות שאינה מרפה, והיא נהנית, אפשר להבין, מהתרכלויות צבעוניות, מקרבה לידוענים ששמם הולך לפני מעשיהם, מפמילייריות המאפשרת לה להתהלך כאילו עם גדולי האומה בנעלי קפקפים ובטי שרטים, אבל אנא מכם, לטובתכם, לטובת הכלל, הצניעו קצת. צמצמו. העניקו מנוכחותכם במשורה. היא כנראה תהייה מעניינת פי כמה. ורלוונטית. נקווה. אנא.