שלום עודד,
אינך מכיר אותי. ובכל זאת, אנא קרא את דברי המצורפים כאן. הם נכתבו בעקבות דבריך עלי. כן, עלי. אז בוא תכיר אותי, בוא נדבר. אשמח גם לארח אותך בביתי.
והנה מה שכתבתי בדף שלי: עכשיו אני יודעת, זה ודאי, אני בהמה!
בואו וצפו מה בהמה כמוני עושה.
כנסו
לאתר שלי: תמצאו שם ציורים, רישומים, עבודות וידאו, שירה ועוד. הכל על קצה המזלג.
ועכשיו, איך לדעתכם מייצרים ציבור של בהמות?
האם מישהו שאל את עצמו איך זה שבמדינה בה מרבית הציבור מצביע עבור הימין, כמעט כל היצירה התרבותית הזוכה בתמיכה ממשלתית והמוצגת במוסדות התרבות הישראלים היא יצירה הנוצרת ע"י אנשי שמאל?
כדי להפיק יצירה תרבותית צריך כמה דברים: אנשים מוכשרים, זמן המושקע ביצירה, כסף המושקע למחייתם של היו צרים העושים את זמנם ביצירה ואמצעים פיסיים המשמשים את היצירה.
כל אלו דורשים השקעה כספית, כולל הכישרון. שכן, כל הכישרונות המגיעים לידי מיצוי יכולותיהם השקיעו את זמנם, נהנו מתמיכה, קשרים ותמיכה משומנת כדי לקדם את כישרונם.
וראו איך זה שהציבור כמעט ואינו נחשף ליוצרים ויצירות המדברים את שעל ליבם? וכי אין נולדים בציבור הזה כישרונות?
כבר שמעתי לא פעם קולות בעלי גוון גזעני הטוענים שהציבור השמאלני הוא "הציבור הנאור" ואילו הימין מפיק "בהמות". כן, "בהמות", כך נבנה מיתוג לציבור אשר את הכישרונות הצומחים בתוכו מדכאים ברגל גסה.
הדיכוי הזה לא החל לפני שנה או שנתיים. אני נחשפתי אליו בשנות התשעים של המאה הקודמת כאשר נאמר לי שאת היצירה שלי לא יציגו במוזאון ת-א מכיוון שאני איני "פוסט-ציונית". המקרה שלי קיבל אישור ע"י האוצרת במוזאון ת"א בכתבה ב
מוסף שבת של
מעריב.
מה שחשוב להבין מהתשובה של האוצרת זה שיותר ממחצית מהיוצרים בארץ אינם מוצגים בו לא בגלל איכות אמנותית אלא משום שיצירתם אינה עונה לאג'נדה פוליטית שמאלנית.
חשוב להבין כי על-פי הקריטריונים הללו נקבע לא רק האתוס התרבותי בארץ אלא מי מהיוצרים יזכה שהאמירה שלו תקבל תמיכה וקידום. מי מהיוצרים יזכה לפרסים ממשלתיים שיביאו חשיפה ציבורית, וזו תביא להכנסה ורווחה כלכלית שתאפשר המשך עבודה בתחום האמנות, שתגדיל ותפאר את היוצר ושמו ילך לפניו, שיפתח דלתות נוספות ותעשיר את הקשרים ואת הקופה וכן הלאה מעגל סובב של חד-גדיא.
אבל המעגל מסתובב גם הפוך. כישרונות רבים, רבים מדי איבדו את התמיכה הציבורית רק משום שדעתם הפוליטית לא תאמה את השמאל. ראו את ההרכב האנושי של כל הוועדות המחלקות פרסים וכספי תמיכה לפרויקטים תרבותיים. כולם שייכים לאותו מגזר. כולם ממליצים זה על זה. ומה קורה לאמן שבמשך שנים בקשותיו לתמיכה נדחות?
במרבית המקרים הוא מחפש להתפרנס לא מיצירתו. גם זמנו וכישרונו, עם הזמן, עוברים לכיוונים אחרים. מעטים מאוד מצליחים לדבוק ביצירה כאשר הם מודרים בצורה כל כך מגמתית, מכל תמיכה ומכל חשיפה.
והנה מאמר של
דרור אידר. מומלץ מאוד לקרוא
עד הסוף. ואחרונה חביבה, מי שכל צעד ושעל בארץ הזו לוווה בשיריה מ"חורשת האקליפטוס" ועד "לו יהי" ו"ירושלים של זהב".
נעמי שמר. אז מדוע ואיך היא וגם זאב ז'בוטינסקי הועלמו
מהלקסיקון לסופרים עברים כאשר כל זב חוטם נמצא בו?
לא פלא שאמנים אשר נהנו מחשיפה ומהאדרת שמם בעולם התרבות והיו אדישים לערכי הדמוקרטיה, ל
חופש הביטוי והיצירה ובמיוחד, אדישים לחבריהם האמנים אשר נזרקו ממוסדות התרבות כאשר התגלה כי הם אינם אנשי שמאל, נזעקים עכשיו מחשש שמא כישרונות רבים יעלו ויצופו מנבכי השכחה והחלל יתמלא במתחרים רבים. זו הסיבה שהם משתוללים ומגלים את פרצופם האמיתי היהיר וחסר הערכים. לא חמלה, לא ערכים מוסריים בסיסיים בין אדם לחברו היו לנגד עיניהם, גם לא התרבות הנזקקת כאוויר לנשימה לכל מגוון קולות היוצרים. כך השמאל בעולם ה"תרבות" ועולם ה"תקשורת" האדיר את אנשיו ודרס עד דק כל מי שאינו חושב ופועל כמותם. עתה הם פוחדים שמא בתקופתה של
מירי רגב יתגלו עוד כישרונות שנזרקו לפח השכחה מסיבות פוליטיות והם כבר לא יהיו היחידים והבודדים שהציבור ימחא להם כפיים.
הם יודעים היטב שמירי רגב לא תכלא וגם לא תרצח אף יוצר כפי שנעשה במשטרים חשוכים בארצות שסביבנו, שחלקם אף סוגדים לאותם משטרים. מארגני העצרות יודעים שכל מה שהיא מבקשת זה פלורליזם, חלוקה הוגנת לכל סוגי היצירה. והם יודעים שבעקבות זאת הם יצטרכו להתחלק בעוגה ולהתמודד עם יוצרים טובים שאמירתם אחרת ומאתגרת. לכן נזעקים.
משהו על מוסר, האם שאלו את עצמם האם זה מוסרי לדרוש ממדינת ישראל לממן ולהאדיר יצירות הנושאות את אש השנאה למדינת ישראל? האם זה מוסרי לממן ולהכריח את תלמידי בית הספר לצפות בהצגות כדי להזדהות עם רוצחים המתכננים לרצוח אותם? והאם זה מוסרי לשקר ולעוות דברים כאילו השרה מתכננת להעמיד למשפט את כל היוצרים הללו. כי הרי כל מה שהיא אומרת זה לא לממן יצירות אלו מאוצר המדינה.
ולגבי היצירה שלי: לו לא הייתי יהודייה, לא הייתי מוחרמת כבר יותר משלושה עשורים, כנראה הייתי נישאת על כפיים ע"י מוסדות התרבות בישראל. אבל אני גם יהודייה וגם שייכת ואוהבת את א"י. וזה אסור על-פי הקריטריונים של מנהלי התרבות במדינת ישראל.
כך, בדיוק כך, כשקול היצירה שלי, המספרת על שייכותי למקום הזה לא נשמע, קולו של הציבור שלי לא נשמע. ומכאן קצרה הדרך למתג את כולנו כבהמות.
