ביום חמישי ה-2 ביולי השתתפתי עם עוד מאות משתתפים בכנסהקקל בכפר המכביה. בסה"כ היה כנס מאוד מעניין כאשר יו"ר קק"ל דבר על האפשרות של הפרדת הקק"ל מנהולה של רמי. הנהול של רמי נקבע על-פי אמנה שנחתמה בין רמ"י (רשות מקרקעי ישראל) לקק"ל לפני עשרות שנים ולטענת
אפי שטנצלר לא כובדה מעולם.
הקק"ל הוקמה לפני הקמת המדינה בשנת 1936 ועד הקמת המדינה היו בידה כמיליון דונם עם הקמת המדינה היא תרמה לניהול המשותף כ2.5 מיליון דונם אדמה..באמנה שנחתמה היה הניהול צריך להיות משותף כאשר חצי מההנהלה צריך היה להיות בידי המדינה וחצי בידי קק"ל, והיו"ר בידי המדינה דבר שמהר מאוד הופר.
אולם במה שלא נגע היו"ר ולא נגעו הדוברים האחרים הייתה הנקודה שהחקלאים קנו את חלק מאדמותיהם בכסף טוב ומלא והעבירו אותו לרשות הקק"ל ללא תמורה כאשר חשבו כי יזכו ליחס הוגן מצד הקק"ל, כי אז טרם הוקמה המדינה, אולם זה לא קרה. בפועל הקק"ל מהר מאוד שכחה מי נתן לה אדמות והיכן היא רכשה אדמות, ישרה קו עם ממ"י (מנהל מקרקעי ישראל) ואחר כך רמ"י כאשר היא מכבידה את ידה על החקלאים מחוזה לחוזה.
מדובר באדמות שנרכשו על-ידי קיבוצים ומושבים טרם הקמת המדינה וכל כולם היו מיועדים לעבוד הקרקע ולהגן על גבולות המדינה שבדרך והם למעשה הכתיבו את הגבולות העתידיים כאשר פרצה מלחמת השחרור כאשר ברקע שלה תוכנית החלוקה של האום שלא כובדה על-ידי מדינות ערב והם פתחו במלחמה להשמדת הישוב העברי הצעיר במדינה.
בכל מקום שהגיעו הערבים ומצאו מולם את המתיישבים הם לא יכלו להם וסיפורי הגבורה הם נר לרגלנו עד עצם היום הזה. אנשים שלמו על כך בחייהם והרוו את האדמה הבתולה בדמם ובזעתם אולם רק במקרים מעטים הם נסוגו והמשיכו להלחם גם כאשר אזלה התחמושת והיו צריכים להלחםבידים חשופות.
משפחתי שייכת לדור הזה, עלו לארץ טרם השואה כחלוצים בעלי הכרה. הורי היו ממקימי קיבוץ דפנה שבגליל העליון בגבול סוריה אותנו הילדים פינו לחיפה והורינו עמדו כחומה בצורה מול הפורעים הערביים שרצו להרוג אותם ולשדוד אותם מעשי הזועה שנעשו על-ידי הפורעים לא זכו לבקורת מצד הוועדה לזכויות האדם או כל גורם אחר מהאו"ם. החלוצים האמונים על הדרך הציונית נתנו מזור והגישו עזרה גם לשבויים ולפצועים הערביים.
והנה קמה לה קבוצה שלא ידעה את יוסף ומשום מה שייכת לזרם מסוים שמרבית השיכים אליו מזמן נטשו את השד העדתי ונקראת הקשת הדמוקרטית המזרחית ובראשה צעירים בעלי השכלה מרצים באוניברסיטה הקוראים תגר על חלק מסוים בארץ והם כמובן החקלאים שמבחינתם כולם אשכנזים עשירים ששדדו את המזרחיים הושיבו אותם במעברות וכו'.
כששר הבינוי
אריאל שרון היה צריך לקלוט את העלייה הגדולה מברה"מ לשעבר והקים להם שכונות קראונים שייבא בזמן קצר, איש לא קם וקרע קריעה, קבלו את זה בשמחה ועד היום איני שומע על מרי אזרחי בנדון.
הקשת הדמוקרטית המזרחית הגישה את בג"ץ הקרקעות הנודע לשמצה שבעקבותיו פסק
אהרן ברק את פסוקו הידוע צדק חלוקתי והביא להקפאה של כל אפשרות פיתוח של שכונות וערים למגורים. חלק גדול מהמשבר הדיור שאנו חווים אותו נוצר בעקבות זאת והנה הם עולים על הבמה לא אחד לא שניים אלא שלושה, וממלאים פיהם בדברי נאצה כנגד החקלאים כשהם קוראים להשאיר מאחור את סיפורי הדם והזיעה ששפכו הורינו מאחור ולהתחלק בקרקע עם כל עם ישראל. לא עומדת לנו הזכות הבסיסית של השקעה בשטח, לא עומדים לנו קשיי הקליטה של העולים בקיבוצים ובמושבים כלום, רק תנו ותנו.
קריאת הביניים שלי שילכו להתיישב בנחל עוז ועוטף עזה ואולי אחר כך ידברו אחרת לא זכתה למענה, למעשה הם קומוניסטים במעטה של עדה מזרחית מקופחת למרות שהם מעידים כי הם מסודרים ולא חסר להם דבר. ומשום שמקפחים את תושבי גבעת עמל צריך לקפח גם את הישובים החקלאיים.
בדברי הסיכום של בארי הולצמן, יו"ר עמותת אדמתי ניתן לכך ביטוי כאשר קרא להם להקים תנועת התישבות גדולה שתישב את הנגב והגליל, אולם הם כבר לא היו שם וגם אם היו הם מקובעים בדעתם ולא ניתן להכנס למוחם המעוות ולשנות את דרכם. הם גורמים נזקים בלתי הפיכים דווקא לאוכלוסיות שבשמם הם כביכול הם מדברים. אולם אין להתעלם מכך שפרופ' אהרן ברק בפסיקתו נתן להם רוח גבית והפליא את מכותיו במדינת ישראל.
אני קורא לקק"ל להמשיך בתהליך ההיפרדות מרמ"י (רשות מקרקעי ישראל) ואולי כך יפתח שער לתחרות הוגנת תוך מתן פיצוי לאלה שיושבים על קרקעות ושדות אותם רוצים להפוך לשכונות מגורים בדיור בר-השגה בודאי ובודאי לכל אותם ישובים שקנו את הקרקע בכספם הדל והעבירו אותם ללא שדאגו לחתום על מסמך המעגן את זכויותיהם בקרקע כי היו תמימים חלוצים שישוב הארץ והקמת המדינה זה ורק זה עמד לנגד עיניהם.