דמוקרטיה היא כבר מזמן לא שיטת ממשל. היא כבר מזמן לא מתעניינת לדעת אם היא שילוחית, אם היא דמוקרטיה ישירה, אם היא דמוקרטיה קונסנסואלית, אם היא דמוקרטיה פרלמנטארית, אם היא דמוקרטיה ליבראלית, ועוד. היא כבר מזמן לא חוזרת לציין כי היא באה מן היוונית "דמוס+קרטיה" שלטון העם. כל זה יפה עדיין לשיעורי אזרחות. חשוב, אכן, אבל יכול אדם ללמוד כל מה שאפשר לדעת על הדמוקרטיה, על תולדותיה, על הישגיה, על כשליה, על תקוות שהיא עוררה ועל אכזבות שהיא הנחילה, ולא להבין בכלל כי דמוקרטיה היום, בעידן הזה שלנו, היא בראש ובראשונה אקלים שבני האדם יוצרים אותו.
באקלים הזה יצמחו זכויות אדם, חירויות הפרט,
כבוד הדדי, הפרדת הרשויות בין השופטים לבין המושלים, או חלילה נבול יבלו כל אלה מאין חמצן, מאין משבי רוח, מאין טמפרטורות המיישבות דעתם של בני האדם.
החוק הדמוקרטי ביותר לא ישרוד אקלים שאינו דמוקרטי. הוא יוכה כנימות. הוא יתפורר. הוא יתגלה כעקר מעשות פרי. אקלים דמוקרטי יצמיח יוזמות חקיקה רעננות, אצילות, רודפות טובה ויושרה, ויהיה כמעטפת מיזוג המשמרת את הלחות בחוקים ומשפטים הראויים.
אקלים דמוקרטי הוא אקלים הארץ, העיר, הכפר, הרחוב, בית הספר, המשא והמתן. הוא לא אקלים מלאכותי השייך לכנסת, או לממשלה, או למוסדות שלטוניים כאלה או אחרים. הוא האוויר עצמו שהכל נושמים או חלילה שהכל, אם זוהם, לוקים בעטיו במחנק ובחליי נשמה אחרים.
אקלים דמוקרטי ממריץ את הביטחון החברתי, מרבה התרפקות על הצוותא, מאשיר, מאיץ תקווה. אקלים לא דמוקרטי הוא דחוס, הוא מרבה דאגה, הוא מעורר חרדות, הוא מחשיד איש מול רעהו, מעודד את ה'אני נפשי הצלתי', מייאש. באקלים הדמוקרטי אין שורה תחתונה. באקלים הלא דמוקרטי, לא רק שיש אלא היא אפילו מוצבת כשורת מבחן.
ועל הכל, בני האדם ברוכים יוצרים אותו, את האקלים הדמוקרטי, ואללי, בני אדם אומללים חוסמים אותו. לא שיטות ממשל. לא מהפכים שלטוניים. לא סמינרים מלומדים באודיטוריומים סגורים, בכנסים המתנאים בשמות של ערי מוקד . אקלים. שרוצים בו. עמך. הציבור במובן היצירתי, הרוצה לשאוף אותו לתוך ריאותיו. לא שיתךנו צלו אותו. שיעניקו אותו מלמעלה. שמחיים אותו. שאם אין מחיים אותו, הוא נגוז, ואויה לנו מן האוויר שגזרנו על עצמנו לנשום.