והרי החדשות (לא רק) ממאלמו
הו שוודיה, שוודיה, להקת אבבא, בנות בהירות שיער כחולות עיניים, ללא עכבות התלויות להן סביב צווארן הענוג. שוודיה של הפריחה הכלכלית, של השוויון בין המינים, של שקט ושלווה, של יופי וניקיון, של שלגים לבנים על גגות משופעים של בתים מלאים בכל טוב. שוודיה של צדק חברתי וזרועות פתוחות וירוק אינסופי -שוודיה שהיא ההפך הגמור מן המזרח התיכון הצהוב, האלים, המכוער, המשופד תחת השמש היוקדת, הגמלים, הנשים בשחור, ובמרכזו אום תרכוזת הלבנט - ישראל. מי שמזלו שיחק לו בחיים, תפס לעצמו שוודית עתירת חמודות ונסע איתה לשוודיה וחי בעושר ובאושר עד היום הזה.
כך זה בדמיון הפרוע של היושבים בתור המיוזע בקופת חולים. אז הבה ונקרא את החדשות משוודיה, את החדשות האמיתיות, שבין תשעה באב, עת ישבנו על הרצפה ובכינו את חורבן ציון, לט"ו באב, ליל המחוללות בכרמים.
המשטרה נקראה בליל שבת לרובע הלסיוגטן במאלמו (העיר השלישית בגודלה בשוודיה) בשל רימון רסס שהתפוצץ ליד בניין המועצה. חלונות התנפצו, מכוניות ניזוקו בשל הפיצוץ העז. איש לא נפגע, אבל זהו
האירוע הרביעי של השלכת רימוני רסס בשבוע אחד.
ביום חמישי הושלך רימון לעבר בניין מגורים באזור לימהמן, ויומיים לפני כן הרס פיצוץ עז שתי מכוניות ופצע אדם אחד מחוץ למתנ"ס מקומי. מפקד המשטרה סטפן סינטאוס אמר כי מדובר בהמשך ישיר לאירועי הפיצוץ ברוזנגאארד, אזור ידוע לשמצה בשל פעילות כנופיות, ועתה "יש קומץ המצוי בסכסוך בתוך עצמו ומוצא עצמו במערבולת של הסלמת הנקמה".
סליחה על ההפרעה לאידיליה, אבל זה לא נשמע לכם כמו מלחמת חמולות ברהט?
מאלמו סובלת מקיץ אלים במיוחד עם אירועי ירי כדבר של יום ביומו ופיצוצים רבים. מתחילת ינואר נרשמו 18 פיצוצים, ובשנת 2014 נרשמו 25 מקרים כאלה במאלמו לבדה. הרימונים עצמם מגיעים מאזורי החיכוך בבלקנים. (מסלול הפלישה של הפליטים הסורים הוא מהים או טורקיה ליוון, בלקנים, הונגריה, אוסטריה, גרמניה וסקנדינביה.). אבל מאלמו לא לבדה, אומר מפקד המשטרה. כך המצב בנורווגיה, פינלנד ודנמרק. אלא שמאלמו היא המובילה.
מי אשם בעלייה התלולה בהשלכת רימוני רסס? לא אומרים. כדי להתגבר על הבעיה דורש גוראן מנסון, מפקד המשטרה הלאומית באזור מאלמו, לפקח טוב יותר על גשר אורסונד שבין דנמרק לשוודיה.
אהה, אז דנמרק אשמה. ואילו ראש העיר של מאלמו יודע מי אשם בהתגברות האלימות בעירו:
היהודים.
הישראלי בר המזל
אומרים שהיהודים הם כמו הקנריות במכרה הפחם. כשהן משתתקות ומתות, הסכנה קרובה.
שירלי צוברה היא קנרית כזו. בת לישראלי שהגשים את החלום ונישא לשוודית אסלית, התיישב במאלמו ופתח דוכן פלאפל תימני. שירלי היא ילידת שוודיה, וכשנולדה ב-1980, היו במאלמו 2000 יהודים. כיום יש שם רק 400, ולא כי כל כך טוב להם. היהודים מסתירים את מוצאם כיוון שכיהודים הם חשופים להתנכלות בלתי פוסקת, בעוד שהשלטונות עוצמים עין, מנפנפים את התלונות ומאשימים את מדינת ישראל באווירה האנטישמית השוררת בעיר שבה מתגוררים 75 אלף מוסלמים. "בתיכון שלי היו 80 אחוז מוסלמים", אומרת שירלי, "והם נהגו לומר לי. תראי מה נעשה לך כאשר נתפוס אותך". אחיה חטף מכות רצח על שום היותו יהודי. על רכבם נכתב "לכו הביתה יהודים חזירים" והם ספגו צעקות כגון, חבל שהיטלר לא סיים את העבודה.
שירלי צוברה עלתה לישראל וחיה בתל אביב. אחיה שבו לשוודיה ושם הם מסתירים את יהדותם כדי להתפרנס מבלי שיאיימו עליהם בשחיטה. כלכלית, קל יותר בשוודיה, אומרת שירלי, זול יותר, יש יותר סעד, אבל יש בעיה "קטנה": שונאים אותנו בשוודיה.
יש לי חדשות בשבילה. גם את השוודים שונאים בשוודיה. ויותר מכך - בזים להם.
מאלמו היא אחת מן הערים האלימות
באירופה.
שטוקהולם היא בירת האונס של אירופה. למשטרה אסור לזהות את הרקע העדתי של האונסים, או של הנאנסות. זרם המהגרים הולך וגובר, בעידוד העילית השלטונית. להיות יהודי, או יהודיה בשוודיה, בשאר סקנדינביה או בכלל באירופה, זה לא מציאה גדולה.
והרי התחזית: מדינת האיסלאם בשוודיה
לסיום טיולנו הוירטואלי בממלכת שוודיה נשוחח עם הנציג שלה בממלכת האיסלאם בעירק-סוריה. יש לו, למרואיין,
שוודי שאימץ לעצמו את השם אבו-איברהים, כמה תצפיות מעניינות אודות שוודיה והשוודים. "עם חסר עמוד שידרה, גברים ונשים ללא גאווה. אללה העניק לנו מקלט בטוח בארץ הכופרים כדי שנוכל לנוח ולהחלים. עוד מעט קט ונהרוס את המקום הזה אם ירצה אללה".
אבו-איברהים בן ה-23 נלחם בסוריה מזה שנתיים. "התחושה של חיים מפעמים בשירות אימפריית האיסלאם היא נהדרת, מעבר למילים. בקרב אנו חשים בנוכחותו של אללה, הוא לצידנו ובליבנו, הוא נותן לנו את האומץ והכוח להמשיך".
"מהי ההרגשה להותיר את הכל מאחוריך למען המלחמה?" שואל המראיין.
"אנו בדרכו של אללה, ואלה ההולכים על-פי דבריו הם חסרי פחד. אנו לא פוחדים, אנו מתים עם שליחות. השליחות שנותנת בנו את הכוח לחייך עם המוות. יש
כבוד למות ליד אחינו כמו לחיות לידם עד לשעה שניקרא אל אללה בסערת הג'יהאד. בחום הקרב אנו רואים את התגשמות הנבואה, וכל שנייה היא הזדמנות לשרת, ואם במוות זה רצון אללה. הפחד שבך מחליש ומביס אותך, עם הפחד בליבך תמיד תובסו".
"מה הכוונה 'תובסו'"?"
"את הקרב הזה ניצחנו כבר עכשיו ללא התנגדות!", עונה אבו-איברהים בשוודית, "כבר נכנעתם לנו ללא קרב כיוון שאזל האומץ מלבבכם. אין לכם צבא, אין לכם יכולת הגנה ללא סיוע מאחרים, ומי ירצה לסייע לעם שלא מוכן לעמוד על רגליו ולהילחם? העולם משועשע מכם כשאתם רק מדברים על המדוכאים מסוריה. הפכתם למקום מקלט לאחים הלוחמים המחדשים את כוחותיהם לקראת הסיבוב הבא".
"וכיצד תחוש אם המלחמה תגיע עד שוודיה"?
"נראה שהשוודים לא קולטים שאנו נלחמים למען האיסלאם והצדק. המלחמה כבר כאן ובכל מקום. הפוליטיקאים שלכם מנסים לספר לכם סיפור אחר, אבל אנו כאן ביניכם, אנו קיימים ואנו מתכוונים להשיג מטרות. אתם יושבים בביתכם וחיים כאילו שום דבר לא משתנה. טחו עיניכם מראות את המציאות שתקיש על דלתות בתיכם בקרוב מאוד. אתם הכופרים חסרי משמעת. אתם שותים לשוכרה, שקרנים ואנוכיים. כאשר יש בקרבכם גנבים ופושעים, אינכם מענישים אותם כראוי. תחת השריעה אנו קוטעים את ידי הגנבים וצולבים אותם. רשום לפניך, כשנעבור את גבול עירק נגיע לגבולות שלכם. יש לנו כוח האדם, יש לנו המשאבים וכוח האש, ובמיוחד יש לנו אמונה. כבר כבשנו שטחים גדולים מאלה של שוודיה, ונמשיך לכבוש".
"אבל מה דעתך על מלחמה נגד שוודים"?
"אין לי עניין לגלות סימפתיה לכופרים וספקנים, ללא קשר לשיוכם הלאומי או לשיוך שלי ולחינוך שלי. זו איננה מצוות אללה. המדינה המוסלמית תכפה את חוקי השריעה וזה ייעשה בכוח הנשק. אלה שלא ילכו בדרכנו יזכו בחמלת המוות, שהיא מעלה גדולה על זו של האירופים והמערב. אללה הוא הגדול מכולם וברצונו של אללה ננצח".
"אבו-איברהים מסיים את הראיון וקם ללכת. לא ניתן להימלט מתחושת האי-נוחות", מסכם המראיין וממשיך: "לא נעים לפגוש אנשים עם הנעה ואמונה כה גדולה בצדקת דרכם. דבר לא יעכב בעדם מלערוף ראשים, לשרוף ולזרוע פחד. מבחינתם זה תקין ודבר לא יעצור אותם.
"חוץ מקליע, כמובן".
כששוודי סביר מגיע למסקנה שרק קליע יעשה את העבודה, המצב באמת קשה.