על-פי פרסום בעיתון "אלקודס אלערבי" ב-23 בספטמבר, לשכתו של המלך עבדאללה ומשרד החוץ הירדני סירבו לענות בשבוע שעבר לטלפונים של גורמים מדיניים בישראל בגלל המתיחות ביחסים בין שתי המדינות על-רקע האירועים בהר-הבית בירושלים. ירדן נפגעה גם מהמסר החריף שהועבר למלך עבדאללה מישראל, לאחר שהוא תקף את מדיניות ישראל בהר-הבית. במסר הטילה ישראל את האחריות לנעשה בהר-הבית על הווקף המוסלמי בהר-הבית, שהוא באחריות משרד ההקדשים הירדני, והאשימה אותו כי הוא מאפשר למתפרעים ערבים לישון בתוך מסגד אל-אקצה עם סלעים ובקבוקי תבערה. למרות פגישתו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו עם עבדאללה מלך ירדן לפני כמה חודשים, שבה התחייב ראש הממשלה כי ישראל לא תשנה את הסטטוס קוו בהר-הבית, ממשיך הנושא הזה להעכיר את יחסי שתי המדינות ומאיים לגרור אותן למשבר מדיני עמוק. עבדאללה מלך ירדן חושש כי המשך התסיסה בהר-הבית יערער את יציבות ההממלכה ההאשמית, וכי תנועת "האחים המוסלמים" תתסיס את מחנות הפליטים בירדן על-רקע דתי. בית המלוכה הירדני עלול להיות, בסבירות גבוהה, היעד הראשון למתקפה הזו. המלך חוסיין בן טלאל, אביו של המלך עבדאללה, הוא שחתם על הסכם השלום עם ישראל שעל פיו ירדן היא האפוטרופוס של המקומות הקדושים בהר-הבית. אתגר רציני למפכ"ל החדש נכון שירדן אחראית על הווקף בהר-הבית ויכולה להחליף את הפקידים המשתפים פעולה עם המתפרעים, אולם בשטח שולטת ישראל והיא זו שיכולה וצריכה למנוע התפרעויות במקום. בסופו של דבר יש זהות אינטרסים בין ישראל לירדן בכל הקשור לנעשה בהר-הבית, שתיהן רוצות לשמור על השקט במקום ולא לשנות את המצב הקיים כבר עשרות שנים. הבעיה היא שיש כרסום בסטטוס קוו בהר-הבית, וישראל מופתעת כל פעם מחדש ממתפרעים ערבים שמצליחים להסתנן למתחם הר-הבית ולעורר מהומות. מוקד הבעיה הוא בתפקוד של כוחות הביטחון של ישראל, משטרת ישראל והשב"כ אשר אינם מצליחים למנוע, מסיבות שונות, את כניסתם של פעילי "אלמוראבטון" של הפלג הצפוני של התנועה האיסלאמית בראשות השיח' ראא'ד צלאח שמתסיסים את הרוחות ותוקפים אזרחים ישראלים שנכנסים למתחם הר-הבית. כנראה שגם השמירה על שערי הר-הבית איננה הדוקה די הצורך. כיצד מצליחים המתפרעים הפלשתינים להחדיר סלעים ובקבוקי תבערה לשטח המסגדים?, האם הם זוכים לשיתוף פעולה מקרב אנשי הווקף? אם כן, היכן השב"כ או המודיעין של משטרת ישראל שאמורים לחשוף את משתפי הפעולה האלה ולטפל בהם?. אין ספק שיש כאן כשל מודיעיני ומבצעי שאם היו מטפלים בו ברצינות ניתן היה לצמצם את ממדי המתיחות בהר-הבית בצורה ניכרת. עכשיו, לאחר שהפיאסקו של גלעד ארדן עומד בפני סיום ורבו הסיכויים שייבחר בקרוב מפכ"ל חדש, הופך נושא הר-הבית לאחד האתגרים הרציניים העומדים בפניו של ר', סגן ראש השב"כ והמועמד החדש לתפקיד מפכ"ל משטרת ישראל. לר' יש ניסיון מודיעיני ומבצעי עשיר, והוא מכיר היטב את הזירה הפלשתינית. הוא צריך לטפל באופן ממוקד בסוגיית הר-הבית ולהסיר את הנושא הזה מסדר היום, מכיוון שהוא מהווה מקור תסיסה והסתה במשך שנים רבות. כנראה שממשלות ישראל לדורותיהן לא נתנו מספיק את הדעת לפוטנציאל הנפיץ ביותר של המקום הזה, שיכול להצית בתבערה גדולה את כל המזרח התיכון. לכן, משטרת ישראל צריכה לפעול להפחתת המתיחות בהר-הבית באמצעות הידוק הפעילות המודיעינית והסיכולית במקום, במיוחד בתקופות מועדות לפורענות של החגים היהודים והמוסלמים או בתפילות יום השישי של המוסלמים. כמובן שיש גם היבטים מדיניים לנושא. במישור ההצהרתי וההסברתי ישראל פעלה באיחור רב. היא צריכה לנקוט ביוזמה אינטסיבית שתהיה מתמשכת ולאורך זמן, ולהזים את שקרי האיסלאם הקיצוני הטוען שהיא פועלת לשנות את הסטטוס קוו בהר-הבית, כדי להרוס בהמשך את המסגדים ולהקים את בית המקדש. השקרים האלה מופצים במשך שנים, והשיח' ראא'ד צלאח מצליח ללבות אותם בכל פעם מחדש. הגיע הזמן שישראל תטפל בהם ובמפיציהם באופן יסודי, במקביל לטיפול מודיעיני במארגני המהומות ומשתפי הפעולה בווקף עם המתפרעים. היחסים עם ירדן, שיש לנו הסכם שלום עמה וגם את הגבול הארוך ביותר, הם חשובים, אנחנו יכולים לעשות הרבה כדי לשמור על היחסים הטובים עמה, הדרך לכך מתחילה בטיפול ישראלי יסודי ונכון בנעשה בהר-הבית. הנושא הזה מונח לפתחו של המפכ"ל החדש ונקווה שהוא, עם הרקורד העשיר שלו, יעשה את הדברים הדרושים כדי לצמצם את המתיחות בהר-הבית.