פחדני ההפרדה

"אנחנו אנשי אש"ף, נרכז עכשיו את כל מאמצינו בפיצול ישראל בצורה פסיכולוגית לשני מחנות. אש"ף מתכנן לחסל את מדינת ישראל, ולייסד מדינה פלשתינית טהורה. אנחנו נהפוך את חיי היהודים לבלתי נסבלים, על-ידי מלחמה פסיכולוגית והתרבות אוכלוסייה. יהודים לא ירצו לחיות ביננו הערבים, אין שימוש ביהודים, הם היו וישארו יהודים. אנחנו זקוקים עכשיו לכל העזרה במאבק למען פלשתין מאוחדת, בשליטה ערבית מוסלמית מוחלטת. בעזרת אללה אשגע אותם, אהפוך את ההסכמים (אוסלו) לאסון עבורם. זה לא יהיה בזמן חיי, אבל אתה תראה שהישראלים יברחו מפלשתינה, סבלנות". (יו"ר הרשות הפלשתינית, יאסר עראפת, שנת 1996 בציטוט למקורב). שני נואמים מצויינים וחוצבי להבות, ועם זאת שוצפי איבה, מטילי מורא, מחוללי קנטרנות, מפזרי איומים ומציגי יאוש, מציג לנו האו"ם בשנים האחרונות. גם ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו וגם יו"ר הרשות הפלשתינית, מחמוד עבאס, "מפזרים המון עשן" סביב חזון שתי המדינות לשתי עמים. תהיה הסיבה ככל שתהיה, למי מ"המנהיגים" הישראלי והפלשתיני הנוכחים של הארץ הרותחת מאדמה בוערת, חסרת מנוח. השאלה שאמורה לעלות כאן, היא מי כאן האחראי לציבורו האתני? מי כאן השולט במצב? מי כאן זה שמקדם את המטרה לשמה הוא יושב על כיסאו? מי כאן הוא זה שרואה את אופק המטרה האידיאלית עבור הציבור שבמידה רבה אם המגמה תמשיך ותתקדם, יושפע מהלך מדיניותו בעוד מספר מסוים של שנים? השעון מתקתק, האיום הדמוגרפי בצל הקרקע המדינית זוחל לו לאיטו. יש לו זמן, קצב הילודה האתני הוא שם המשחק הפלשתיני. המתנחלים, סליחה מתיישבי ארץ יהודה ושומרון, עדיין מיעוט אתני באזור המחלוקת. גם ממשלת ישראל הנוכחית, עדיין לא סיפחה גרגר מאדמה זו, החשש מובן וידוע מראש. אין טיפול הולם למצב, ככל הנראה השליטה לא בידי הממשלה.

מה מונע זאת מהם?

לכאורה, ממשלת ימין קלאסית, ללא אנשי שמאל המזוהים כ"עוכרי ישראל", "נועצי הסכין בגב האומה", "סמולנים אוהבי ערבים", "מחלקי ארץ ישראל", שעלולים חלילה "לתקוע" לממשלה זו "מקלות" ב"תהליך ארץ ישראל השלמה", "בתהליך מדינה אחת לעם אחד", ו"בתהליך ארץ ישראל לעם ישראל". הרי מדוע לא לשלוט ולמשול "ביד רמה", לחוקק חוקים עוקפים ואולי אף מבטלים את בג"ץ, לחוקק חוקי לאום, לספח את שטחי איו"ש, לכבוש שוב את עזה ולצרף קרוב לארבעה מיליון ערבים לכמיליון ו-620 אלף ערבים, בתחומי הקו הירוק. על-פי נתונים שנאספו משנת 2011, הנכונים רק לאוכלוסייה המוסלמית בתחומי הקו הירוק, מאופיינת האוכלוסייה במספר רב יחסית של ילדים, בממוצע של 3.9 ילדים לאישה מוסלמית, וזאת לעומת ממוצע של כ-2.69 ילדים לאישה יהודיה. כתוצאה מכך, האוכלוסייה המוסלמית בישראל, יחסית צעירה יותר מהאוכלוסייה היהודית וכ-40% ממנה מוגדר מתחת לגיל 18. נוסיף לכך את שירותי הבריאות המודרניים, שהעלו את רמת תוחלת החיים בישראל, ונקבל מומנטום דמוגרפי של ריבוי טבעי בעל יתרון יחסי. לאור העובדה שבאיו"ש, האוכלוסייה היהודית היא מיעוט אתני מול רוב מוסלמי, אפשר לומר שככל הנראה הזמן אינו פועל לטובת מדינת ישראל. עושה רושם שראש הממשלה נתניהו, שצריך ואמור להבין ולהתייחס לעניין במלוא הרצינות, מחזיק עדיין בדעה כפי שהתייחס לכך כבר בשנת 2003, כאשר כיהן כשר האוצר והסביר, כי אכן לישראל ישנה בעיה דמוגרפית, אבל זו אינה ממוקדת בשטחי איו"ש ורצועת עזה, אלא בערביי ישראל. דרך אגב, כמובן שזו הייתה כבר פעם קודמת, שבה מנהיגי הציבור הערבי הגיבו בזעמם על דברים אלו והאשימו את נתניהו בדברי גזענות. נתניהו כשר אוצר ב-2003, החזיק בדעה שהיפרדות חד-צדדית גורפת עקב האיום הדמוגרפי, אינה באה בחשבון ללא תמורה מדינית מצד הפלשתינים. אולם כבר אז דעותיו המדיניות היו עמומות, כאילו מצד אחד אינו נלהב במהלכים חד-צדדיים, אך עם זאת בטוח בכך שהרעיון לשלוט על אוכלוסיית הפלשתינים, אינו אינטרס ישראלי. נתניהו הצהיר כבר אז, כי בעקבות הסכמי אוסלו, ישראל השתחררה מכלל האוכלוסייה הפלשתינית, וכי בכל הסדר מדיני שעתיד להיות, מדינת ישראל אינה מתכוונת להמשיך ולשלוט בפלשתינים, ולכן מבחינתו הבעיה הדמוגרפית אינה קיימת שם. מן המשתמע מכך ובהתאם לנאום בר-אילן, להקפאת הבנייה ביו"ש למשך 10 חודשים בממשלתו השנייה, לניהול המו"מ המדיני מול הפלשתינים כחלק מהתנאים לממשלתו השלישית, ולדבריו האחרונים כי הוא מוכן לדון בכל זמן שהוא, וללא תנאים מוקדמים עם יו"ר הרשות הפלשתינית, אפשר להבין מאלו שכנראה נתניהו מבין את ההשלכות העתידיות, שעלולות להגיע בהיעדר הסכם היפרדות מדינית מהפלשתינים, אך עם זאת, עושה רושם של נטול אומץ, לבצע מהלכים יוזמתיים וחד-צדדיים לפתרון מדיני. נראה ששמי שדווקא כן מקדם את מטרת הפלשתינים, הוא יו"ר הרשות הפלשתינית, מחמוד עבאס (אבו מאזן). "משיכת הרגליים" טובה לפלשתינים או לפחות אינה מזיקה לאנשי ההנהגה אצלם. אבו מאזן, שבין כה וכה אינו נחשב כפופולרי בקרב הציבור הפלשתיני, נראה שממשיך להישען על מורשת הנהגתו של עראפת, שנותנת לזמן ולריבוי הטבעי לעשות את שלהם. מנעמי הרשות הפלשתינית והכספים שנלווים לה, על חשבונו של הציבור הפלשתיני, נוחים מאוד ואינם משרתים את חזון שתי המדינות, ולכן בראייה הכוללת והלא רשמית, ושוב נראה כי הצפייה של הנהגת הרשות והארגונים הפלשתינים בכלל, היא להיווצרות מדינה דו-לאומית שתכפה בעתיד על המציאות הישראלית. החינוך הפלשתיני, עדיין מעודד לשנאת ישראל וממשיך באותה דרך חסרת פשרות טריטוריאליות, והצגת המנטרה "פלשתין מהים לירדן". התעמולה הפלשתינית, עודנה מסיתה לרצח יהודים. בזירה הבינלאומית עדיין ההנהגה הפלשתינית בכלל ואבו מאזן בפרט, ממשיכים בהצגה קורבנית, נגזלת ותמימה. נראה שחוסר היוזמה הישראלית, להפרדה מדינית בתמיכת הגורמים המתונים ובעלי האינטרס מול ישראל בעולם, העובדה שדגל אש"ף הונף לאחר נאומו של אבו מאזן באו"ם, היא כנראה עוד חותמת לכך, שהעולם האנטי ישראלי, כבר סימן עוד הצלחה בדרך ליום שבו חלילה, כבר לא נהיה מסוגלים להיות מאלו שמשפיעים, שותפים, יוזמים ומובילים, אלא כחלק אינטגרלי של חיסול הציונות, מובלים.