32 מטרים צפונית לקצה הדרום מזרחי של חומת הר-הבית של ימינו נמצא תפר ניכר ובולט בין הר-הבית המקורי להרחבת הר-הבית שבנה הורדוס. ברור לכולם ואין חולק על כך שלהרחבת הורדוס אין קדושה ואין איסור הלכתי להיכנס לשם.
הכותל המערבי לעומת זאת הוא דווקא במחלוקת. יש פוסקים שהולכים לפי שיטת הרדב"ז שטען שהכותל המערבי הוא כותל העזרה של בית המקדש ולא רק החומה של הר-הבית ולכן חלה קדושת הר-הבית גם על חלק מרחבת הכותל המערבי. על כן צריך לטבול לפני כניסה לרחבת הכותל המערבי.
אבל פסיקת ההלכה של הרבנות הראשית הולכת בדיוק לפי מה שהערבים דורשים. הרבנות טוענת שאסור להיכנס לכל הר-הבית בגלל שצריך ללכת לפי כל שיטות הפוסקים, וגם אם יש מקומות שאין אפילו שיטה אחת שסוברת שבית המקדש היה שם, הרי שיכול להיות שמישהו יתבלבל ויכנס לשטח אסור. לכותל לעומת זה, הרבנות מתירה להיכנס בלי טבילה למרות שיטת הרדב"ז. איסור "כרת" הוא חמור רק כאשר הערבים חושבים שהוא חמור.
אז לשם מה יש צורך ברבנים ראשיים שפוסקים לפי מה שהערבים תובעים? צריך להעדיף את האיש המקורי על פני חסידיו. ימונה השייח ראאד סלאח לרב הראשי לישראל!