תיאורית המפגע הבודד היא אמונה תפלה שיסודותיה "חשיבה משאלתית" (wishful thinking) שהערבי הוא פרימיטיבי ולא מתאים לו תכנון מושכל מראש. היום ברור שהאינתיפאדה השנייה, הרצחנית, תוכננה מראש ע"י ערפאת בדקדקנות. קדם לה, למשל, גל של גניבות בבתי מרקחת, ומה גנבו? חומרי חבישה וכל מה שנחוץ לקרבות רחוב. ומכל שכנות ערבית נשמעו קולות ירי, שהשלטונות ייחסו לחתונות או להצלחה בבחינות, רק לא למה שהיו באמת - אמונים צבאיים. היקיצה הייתה מרה.
אני מקווה, שמישהו חוקר ומחפש את ההיגיון והשיטה בטפטוף היומיומי של דקירות ודריסות ולאחרונה גם יריות ובפיזור הגאוגרפי של אתרי הפיגוע, מפני שאין זה הגיוני שכל זה מקרי וללא יד מארגנת.
אשר לצד הישראלי, שם ברור שעובדים ללא תוכנית - מגיבים, ותו לא. ישראל נסחפת ללא כיוון ואוריינטציה, ולשווא תחפשו במעשיה טקטיקה, ולא כל שכן אסטרטגיה. דומה הדבר כאלו הקברניט, כעיקרון, בחר לנווט ללא מכשירים ואולי אפילו שלא לנווט בכלל.
השמאל מרעיש עולמות על העדר "אופק מדיני" - פלשתיני- איסלאמיסטי לערבים ואופק של קו ירוק ליהודים. יבושם לו. אבל גם הימין, כלומר האינטרס הלאומי, סובל מהעדר אופק מדיני, ציוני.
אפילו תגובת המערכת על התוקפנות הערבית היא אנמית. צה"ל סגר בחברון תחנת שידור מסיתה לרצח, אחת מתוך עשרות רבות - איזו השפעה יש לפגיעה בתחנה אחת בלבד? ומה יש בתפיסת כלים ומכשירים אם אין נוגעים בשדרים, במגישים, בכותבים, בעורכים? מי מחרים את הרובה ואת היורה עוזב לנפשו? עוד זאת: התחנה בחברון הייתה של הפתח - הארגון שבראשו עומד ראש הרשות הפלשתינית - ואותה ושכמותה מאשימה ה
ממשלה בהסתה שחוללה את גל הטרור הנוכחי: איך, למרות זאת נתניהו ממשיך לכנות את אבו-מאזן "פרטנר" ולהזמינו לשיחות? חמור מזה: על רצח הזוג הנקין הי"ד לקחו אחריות "גדודי חללי אל-אקצה", "הזרוע הצבאית של הפתח". גם את האחריות (והתהילה) על רבים ממעשי הטרור בחודש האחרון נטל הארגון הזה על עצמו. מדוע אין לעובדה מסמרת השיער הזאת כל נפקות - צבאית, מדינית, הסברתית - אצל ממשלת נתניהו? אתה יכול להיות הפרטנר שלי ולהסית נגדי? הפרטנר שלי ולרצוח אותי??
ועוד: כמה מן הדוקרים והדורסים "הסגירו את עצמם" לשלטונות רמאללה, כדי שיד החוק הישראלי לא תשיגם. זהו? ולישראל אין כל מדיניות למקרים כאלה?
עוד דוגמה: בעלי תפקידים, מהם רמים, ברשות הפלשתינית מסיתים נגד ישראל, ובין היתר משבחים רצח יהודים. לאותם הטיפוסים הנפיקה ישראל תעודות אח"מ, שמכוחן הם חוצים מחסומים וגבולות ללא בדיקה, נהנים מפריווילגיות של חסינות דיפלומטית. ג'בריל רג'וב, למשל, קרא בגלוי למעשי טרור וגם התבטא, שלו הייתה בידו פצצה אטומית, היה זורק אותה על ישראל. והאיש הזה ממשיך לקבל מאתנו טיפול של "אישיות חשובה מאוד"!
תאמרו - כל הדברים האלה אינם חדשים, וכך נסחפת ספינת המדינה ע"י הזרמים והרוחות ללא כוח מכוון מזה זמן רב? זה נכון, ובכל זאת יש הבדל אחד, מכריע, לרעה: כל העת הזאת נותר גורם אחד שידע לאן הוא הולך והתקדם בפועל ממש אל אופק מוגדר. כוונתי ל
מתנחלים ולתנועת ההתנחלות, שבמעשיהם פיצו את המדינה על מחדלי השלטון. לא לחינם נכנסו הערבים, שתמיד התפארו ש-'הזמן פועל לטובתם' - להיסטריה, ומן המחנה שלהם עולה הזעקה המרה שהמתנחלים סוגרים להם את האופציה של 'שתי מדינות', את האופק הפלשתיני! במלים אחרות, ה ם התחילו להרגיש שהזמן פועל...נ ג ד ם!
וכך מפעל ההתנחלות, הוא לבדו, העניק למדינה כולה את האופק החסר של המשך השליחות הציונות שההתיישבות במרכזה. וכאשר האמריקנים אילצו את ישראל הרשמית לחדול לחלוטין מהקמת יישובים חדשים, באו אזרחים אידיאליסטים ותפסו את הגבעות, ובאין בנייה רשמית בנו בנייה "בלתי מורשית". באין בתים גרו בקרוואנים, ולאחר שאסרו להוביל קרוונים, למדו להקים מבנים במקום ונתקיים בהם הפסוק "וכאשר יענו אותו, כן ירבה וכן יפרוץ". כל זה - עד שבא נתניהו והידק את החבל מסביב לצווארה של ההתיישבות עד כדי מחנק גמור. מינהל אזרחי, בג"ץ ויס"מ סגרו על המתנחלים ושיתקו אותם. בונים עוד עם מה שנותר ב"צינור", אך מים חדשים אין, כי סגרו את הברז.
האדם מסוגל לעמוד בלחצים, בפחדים ובאבידות - כל עוד הוא עושה, נאבק, נלחם. רק חוסר המעש מכריע אותו. בהחניקו את ההתנחלות הכניס נתניהו את המדינה לחוסר מעש ציוני - ובו בזמן נפל עליה המעש הערבי של אינתיפאדת הסכינים. ללא אופק של מעש ציוני, מהיכן ייקח העם את כוחות הנפש לעמוד בכאב ובאבידות של גל הטרור?
אם לא די בכך, הקדים אובמה והעמיד את נתניהו על מה שיידרש ממנו במפגש היום: להביא את מפעל ההתיישבות למצב כזה, שלא יוכל עוד להיות למכשול למדינה הפלשתינית. איך עושים את זה? מדכאים את היהודים ומעודדים את הערבים: חבילת "מחוות" מביא עימו נתניהו לוושינגטון - פרס לאבן, לסכין ולכדור המוות. והחשוב מכל הפרסים - קידום התכנון והבנייה הערבית באזור C, ובעברית פשוטה: על-רקע של אפס פיתוח בהתנחלויות, גל של בנייה אצל השכנים-האויבים הערבים, והרי לכם מתן אופק ל-'חזון' שתי המדינות!
הערה לסיום: מי יגיד לנתניהו, שאם ישוב ארצה עם 'מתנות' כאלה בידיו, לא תהיה לו ממשלה?!
