בכורה כפשוטה אינה פתוחה לבחירה. אי-אפשר לרכוש אותה לא בקניין ולא בעסקת חילופין. לא בה מתדיינים האחים יעקב ועשו. הם דנים בזכויות שמקנה הבכורה. גם משמני הארץ גם ברכת שמים מעל. הם דנים בעסקה. אם הבכורה אינה שווה יותר מנזיד עדשים, למרות שנזיד עדשים אינו מחיר סביר, זה ערכה, לא מחירה, בעיני המוכר. "וַיֹּ֣אמֶר עֵשָׂ֔ו הִנֵּ֛ה אָנֹכִ֥י הוֹלֵ֖ךְ לָמ֑וּת וְלָמָּה-זֶּ֥ה לִ֖י בְּכֹרָֽה" (בראשית כ"ה,ל"ב).
אילו לזכויות היה מחיר, הוא לא היה תלוי בהרהוריו הדיכאוניים של עשו. אבל אם הזכויות נמדדות על-פי מה שאפשר להפיק מהן לאורך ימים, אין להם ערך מפני שאין בעולם הזה תוחלת לאורך ימים.
עשו אומר "אָנֹכִ֥י הוֹלֵ֖ךְ לָמ֑וּת". המתרגמים הקלאסיים של המקרא לאנגלית, וויקליף, או גירסת המלך ג'יימס, מבינים פשטנית. עשו אומר לדידם ליעקב 'אני רעב עכשיו. אמות אם לא אסעד את לבי'. נזיד העדשים אינו מטבע. הוא פשוט ההבדל בין החיים לבין המוות. "I am at the point to die ", אומרת גרסת המלך ג'יימס. הבכורה, יקרה מפז. היא כל חיי. לכן אני מוכר אותה בנזיד עדשים. 'הפוך על הפוך' היינו אומרים היום. הגרסה הזאת אינה שואלת מה משמע הביטוי העברי 'הוֹלֵ֖ךְ לָמ֑וּת'. היא לא מתעמקת. הוֹלֵ֖ךְזה עכשיו. קל יותר כך...
הולך למות
לותר מתרגם אחרת. "Siehe, ich muß doch sterben". הוא שם בפי עשו, ראה, אין מנוס, סוף דבר אדם אנוס למות. לאורך ימים אין לבכורה כל ערך. לכן אין לה כבר ערך היום. נזיד עדשים הוא ערכה הסביר. היא לא שווה מלכתחילה יותר. היא לא שווה כמעט ולא כלום בדיעבד.
אבל לא על חינם יוצר המקרא עצמו את הביטוי "הוֹלֵ֖ךְ לָמ֑וּת", ומטביע אותו בדבריו ובאורח חשיבתו של עשו. עם לידתו של האדם מתחיל המסע הבלתי נמנע אל מותו. החיים כולם אינם נמדדים על-פי הצמתים בחיים, על-פי הפגישות עם הטוב ועם הרע, עם האהבה ועם השנאה, אם האונס ועם הבחירה. החיים כולם הם השורה התחתונה. הם הולכים מלידה עד מוות. במבחן התוצאה זה החיים! כן בכורה לא בכורה, הכל הזיה אחת גדולה. המציאות היא שלדבר בעצם אין ערך בעולם, כי החיים אינם אלא התחלת המסע הדטרמיניסטי אל המוות. אדם נולד ללכת למות. ערכים? נזיד עדשים. גם זה לא, כי עוד בטרם יעלו אדיו מן הקערה, כבר אפסו טעמיו ממנה. הוא הבל כמו מה שקונים כביכול תמורתו. הבל בהבל. זה "הוֹלֵ֖ךְ לָמ֑וּת" מבית מדרשו של עשו.
יעקב קונה זכויות. הוא מאמין בתחנות החיים. הוא אינו הולך למות. הוא הולך לחיות. "וַיְחִ֤י יַעֲקֹב֙ "!(בראשית מ"ז,כ"ח). גם כשילך לבית עולמו, ילכו בניו אחריו בעולם הזה וירצו בבכורה, יכבדו אותה, וירכשו אותה, מתוך
כבוד ודרך ארץ לאחריות הנדרשת ביד מי שיש בידו בכורה. הוא לא הולך למות למרות שהוא, ככל אדם, יודע כי החיים קצובים. אבל ללכת - הוא הולך לחיות. בכל מאודו. גם אחרי שייתמו ימיו. עשו הולך למות. כל ימיו גם כשאינו מת, בכל הווה גם אם ההווה הזה מחכה לעתיד המתאחר.
יעקב ועשו תאומים. כל אדם ההולך לחיות הוא תאומו של האדם ההולך למות. הוא יכול לבחור ללכת כל ימיו לחיות ויכול לבחור ללכת כל ימיו למות. הוא יכול לבחור להיות יעקב. הוא יכול לבחור להיות עשו. הבכורה היא בחירה. ביד כל אדם גם אם כל אדם הוא תאומו של כל אדם.