דרך המשקפת

רוסיה וטורקיה צהובות זו לזו כבר ארבע שנים. פוטין רוצה לשמר את אסד, וארדואן נמצא עם המורדים. עניין המטוס רק העמיק את הקרע, אבל הוא אינו העיקר. ההתפתחויות בסוריה הן חלק מתמונה רחבה יותר. פוטין סבור שארה"ב פועלת כדי להביא לחילופי שלטון בסין וברוסיה וכמו-כן ברצונה להחליש את סין מבחינה כלכלית, הוא בטוח שהאמריקנים חוששים שרוסיה וסין יערערו את העליונות שלהם. פוטין מיהר להיכנס לתוך הווקום שהותירה ארה"ב במזרח התיכון. והיום ללא ספק הוא השחקן הראשי. הוא שולח לסוריה אוניות, מטוסים. בכלל הרוסים פיתחו צוללות חדשות, טילים אסטרטגיים ובשנה שעברה ייצאה רוסיה יותר מטוסים מארה"ב. הרוסים מתכוונים למכור לאירן את מערכת S-300 תוך הבטחה אירנית שאלה לא יגיעו לידי חיזבאללה... השנה מייצרים הרוסים מאות כלי טיס, מסוקים, מטוסים, וכדי שיהיה להם עליונות על ארה"ב, הם עומדים להכניס לשרות, טיל במהירות 11 אלף קילומטר לשעה, לטווח בלתי מוגבל, ובשיגור מכל מקום... ארה"ב המומה מההתרחשויות. היא רואה איך מטיבה רוסיה לנצל את אוזלת ידה. פוטין החליט להילחם כנגד האיסלאם בכל הכוח והעוצמה, ובדרך נהרגים אלפי חפים מפשע. הוא מפגיז ללא רחם את הכפרים הטורקמנים. קרב מתחולל על השליטה ברצועת קרקע באורך 100 קילומטר, מצדו הסורי של הגבול הטורקי-סורי. טורקיה רוצה לשמור על הביטחון והיציבות הטריטוריאלית לאורך גבולה עם סוריה. החשש שלה הוא שכוחות כורדים-סורים ישתלטו על רצועת השטח הזו וייצרו רצף טריטוריאלי שיהפוך בעתיד למדינה כורדית. היום חיים באותה רצועת שטח טורקמנים שהם בני שבטים ממוצא טורקי שהתיישבו במקום עוד בעידן העותמני וחיו לצד הערבים סורים במשך מאות בשנים. הם מיעוט שמספרו נע בין 100 ל-200 אלף איש, ומהווים את חגורת הביטחון, ושומרים שלא יתיישבו במקום כורדים, שלא תוקם שם מדינה כורדית על גבול סוריה-טורקיה. כדי לסכל זאת השקיעה בהם טורקיה שעות אימון רבות, להכשירם ללחימה נגד אסד, וגם במובן מסוים היא רואה במיעוט זה שנותר מחוץ לגבולות המולדת - אחים. רוסיה חוזרת למלחמה הקרה. היום אנקרה (לאחר נפילת המטוס הרוסי) עושה הכול כדי לפייס את דעת הרוסים, אבל אצל פוטין אין חכמות, בלי ללהג יותר מדי, הקרמלין הטיל סנקציות. אסר על תיירות רוסית שתצא לטורקיה, אסר על יבוא מוצרים משם, אסר על יצוא, חד וחלק. כמה זה שונה מההתנהלות של ישראל עם אוניית המרמרה למשל, אותו משט שיצא מטורקיה במאי 2010 לכיוון רצועת עזה עם שש אוניות במטרה לשבור את הסגר שהטילה ישראל על עזה לאחר השתלטות החמס. במשט השתתפו חברי ארגוני טרור איסלאמים, ושכירי חרב, כדי לעורר פרובוקציות, וליצור עימותים אלימים. ישראל סירבה לאפשר להם להגיע למחוז חפצם, והייתה מוכנה להעביר את כל הציוד לידי הצלב האדום, ולידי אנשי או"ם, שיעבירו אותו לעזה. אנשי המשט סירבו, וחיילי צה"ל שעלו על האונייה התקבלו במוטות ברזל, סכינים, רימוני הלם, בקבוקי תבערה, ירי מאקדחים שנחטפו מחיילים, וגם חטיפת חיילים. עשרה חיילי צה"ל נפצעו ביניהם כמה קשה ביותר, ותשעה מנוסעי האוניה נהרגו. שלוש שנים התחנפה ישראל וביקשה סליחה עד שהואיל לשוחח עם נתניהו בטלפון עמיתו הטורקי. גם התנצלנו, גם שילמנו פיצויים, אפילו לחנין זועבי מחלנו, העיקר לשכוח ולהשכיח. ומה עם מדינת ישראל בכל הפאזל הזה? פעם באחד מסיוריו של רפול ברמת הגולן עם תקשורת זרה, הוא נשאל על-ידי אחד הכתבים, כיצד הוא רואה את הבעיה הסורית? "דרך המשקפת", ענה רפול, ולא יסף. אם פוטין יצליח לסלק את כל מתנגדי אסד ולייצב את המצב בסוריה, תעמוד רוסיה הגדולה, הקרה, שאין לה עכבות, ותביט דרך המשקפת על ישראל. האם תסתפק בכך? ימים יגידו.