כולנו מכירים את הסיפור של "היפהפה הנרדמת". הנסיכה נרדמת למאה שנים עקב קללה שהוטלה עליה והסיכוי היחיד להציל אותה זה נשיקה מגבר. ואכן, הגבר לא מאכזב. הוא מגיע על סוסו הלבן, מסתכל עליה ומבין שהוא חייב למלא את תפקידו - להציל את הנסיכה. זוהי סצנה מוכרת אשר חוזרת על עצמה במגוון וריאציות בסרטים, כשבתפקיד החלש מככבת האישה ובתפקיד החזק מככב הגבר.
ישנה תפיסה חברתית שנשים הן המין החלש ולכן הן נזקקות לגבר החזק והמוצלח שיושיע אותן ממסכנותן. ניתן לראות ביטוי לתפיסה זו בדרך הבאה - אם נבקש מבחורה לרוץ "כמו בת", היא תרוץ בצורה מצחיקה כשידיה מתעופפות לכל עבר. אך, אם נבקש מילדה לרוץ "כמו בת" היא תיתן את כל מה שיש לה במטרה להגיע ליעד בצורה המהירה ביותר. אז מה בעצם השתנה? מה גורם לשינוי בתפיסה שלנו? התשובה לכך היא שאנחנו מתחנכים לחשוב בצורה מגדרית ומחנכים על-פי דרך זו. בתור ילדים אנחנו עוברים מעין "שטיפת מוח" לגבי כיצד אמורה להראות תמונת המציאות ואילו תפקידים אנחנו אמורים לגלם במהלך חיינו.
אישה-אישה
ניתן לראות ביטוי לחינוך זה בדרך החשיבה ובצורת הדיבור שלנו. בספר בראשית, אדם וחווה נענשים על אכילה מעץ הדעת. כתוצאה מכך, אלוקים מעניש את האישה בקללה "בעצב תלדי בנים" ולגבר הוא אומר "בזיעת אפך תאכל לחם". לא פעם עולה השאלה בבתים דתיים, האם מותר לאישה לקחת אפידורל כדי להקל את הלידה. שאלה זו מקוממת אותי, הרי אין ספק שלגבר מותר לפתח מכשירים שיקלו עליו בעבודת האדמה. אז מדוע ההסתכלות מבחינת האישה היא שונה? הסיבה לכך, לדעתי, היא שאנחנו חיים בחברה פטריארכלית. הביטוי "גבר-גבר" מעיד על אדם משכמו ומעלה אך לא נשמע ביטוי "אישה-אישה". להפך, כדי לשבח אישה ולפרגן לה, נכנה אותה בשם "גבר" כי על-פי תפיסת העולם שלנו מדובר בכינוי של כבוד.
נשים יכולות להחליט שהן לא נכנעות לתפיסות אלו ולפעול מתוך מקום של שיוון ואמונה בצדקת דרכיהן. אך לא תמיד זה פשוט. בלא מעט מהפעמים הן עלולות להיתקל במכשולים שהחברה תציב ואפילו להיות ללעג בעיני החברה. לא פעם, במשק העבודה, אישה תרוויח פחות מהגבר גם אם היא תעשה את אותה העבודה בדיוק. בנוסף לכך, כאשר אישה תקודם לתפקיד בכיר, יהיו לא מעט אנשים שיטענו שהיא פילסה את דרכה דרך חדר המיטות. הרי לא יכול להיווצר מצב שאישה תצליח בזכות כישוריה וכשרונה.
מדינת ישראל חוקקה חוקים רבים בנוגע למעמד האישה בישראל - חוק שוויון זכויות האישה (1951), חוק שוויון הזדמנויות בעבודה (1988), חוק שכר שווה לעובדת ולעובד (1996) והחוק למניעת הטרדה מינית (1998). אז חוקים יש. שיח בנושא ומודעות לעניין יש. הדבר היחידי שחסר הוא שוויון. בסופו של דבר, החברה שלנו מפלה בין הגבר לאישה ולא נותנת מקום לנשים לבטא עצמן בצורה הראויה לכל אדם ובת-אדם.
לדעתי הכוח לשינוי טמון בכל אחד במדינה, ממקבלי ההחלטות ועד האזרח הקטן. המדינה יכולה לחוקק חוקים המעצימים את האישה. לדוגמה, שינוי החינוך באופן של הכנסת תכנים שמציגים את האישה באור חיובי יותר. כמו-כן, ניתן לארגן הרצאות וסדנאות בנושא מנהיגות נשית ואפילו לשים דגש על "השפה" בה אנו מדברים. ואז אולי, נוכל לחזור לראשית ההיסטוריה, בה הגבר והאישה קיבלו מעמד שווה. כמו שכתוב בבראשית "זכר ונקבה ברא אותם". כך אולי נחווה פיסה מגן עדן...
