מטרתה הסופית של המתקפה הממשלתית הנוכחית נגד "שוברים שתיקה" או ארגוני שמאל רדיקאלי אחרים, היא אחת: לשבור כל ביקורת כלפי ממשלת ישראל ומדיניותה. זהו מסע מאורגן היטב, מתוזמן למדי, בראשו צועדים אנשים פוליטיים חשוכים המבקשים להפוך את ישראל לאחת המדינות הסובבות אותנו, אם כי "יהודית" לפי הפרשות של מבקשי נפשה של הדמוקרטיה. במערכה הנוכחית משתמשים במיטב האמל"ח הדמוקרטי כדי לנצלו ולתרגמו לשפת הבריונות ובאמצעותה להחניק כל התנגדות או ביקורת כלפי ה
ממשלה. זהו ציד מכשפות במלוא מובן המילה שאינו מבייש שום מסע טיהורים המוכר לנו מן ההיסטוריה. אין בו, במסע זה, כל תחכום, כל הסתרה. הוא ישיר ובוטה. מתנגדי ממשלת ישראל הנוכחית הפכו מזמן לדאעש נוסח ישראל, ואת דאעש זה יש לחסל.
כתבתי יותר מפעם אחת, ואחזור על כך פעם נוספת למען הסר ספק:
אני מגנה בפה מלא כל פעילות פוליטית של מפלגה או ארגון ישראלים מחוץ לגבולות ישראל, כחלק מן המאבק הפוליטי הלגיטימי על עתיד השטחים. מי שרוצה להציל את ביתו, לפי מיטב הבנתו הפוליטית, אינו יכול להעביר את מאבק מחוץ למדינה לא בדרישה ממדינות אחרות להחרים את ישראל, לא במסע תעמולה או הסברה למען צדקת דרכו. המאבק חייב להתנהל בתוך המדינה ולא מחוצה לה. גם הימין וגם השמאל חטאו בחטא זה. את הנוהג הנפסד הזה יש להפסיקו.
אסור שהוויכוח הפוליטי בתוך ישראל יוגבל על-ידי חקיקה. רק מדינות טוטליטריות נוהגות כך. במדינות דמוקרטיות יש להתמודד עם מתנגדים פוליטיים באמצעות כלים דמוקרטיים. ב"דמוקרטיות העממיות" נהגו לאסור כל מתנגד פוליטי. אסירי ציון הם אות ומופת למדיניות הברוטלית של השלטונות במזרח אירופה לאסור כל סממן של חרות מחשבתית, למנוע כל זכות העלולה לפגוע באידיאולוגיה של השלטון. את השיטה הזו מבקשים גורמים פוליטיים בישראל לייבא לכאן. מי שמבקש לאסור את
חופש הביטוי הפוליטי ממאן דהוא, עליו לזכור שהגלגל מסתובב וייתכן שהמציע ימצא את עצמו כשחרב המאסר מונחת על צווארו. גם אם יחוקקו חוקים שנועדו לסתום את פיותיהם של אלה ושל אלה, המידע, הסרטון, האמירה, יצאו גם יצאו החוצה.
כאשר התרחשו אירועים שבהם היו מעורבים אנשי ימין או
מתנחלים, תמיד, ממש כך, הייתה דרישה לא להכליל, לא להטיל אשם על מחנה שלם, לא להעניש את כולם. עתה היוצרות התהפכו: אנשי ימין מבקשים לעשות את כל מה דרשו מאחרים לא לעשות. כל המתנגדים לממשלת ישראל הנוכחית הם אויבי העם. כולם רוצים ברעתה של ישראל ורק אותם פוליטיקאים דוגמת שרת המשפטים, שר החינוך, שרת התרבות, שר התיירות, שר העלייה והקליטה, ח"כים מוכי פונדמנטליזם, רק הם פועלים לטובתה של ישראל. אין בדיחה גרועה מכך. מכאן ועד סתימת פיות הדרך ארוכה, נכון יותר צריכה להיות ארוכה. אלא שהאצבע על הדק החקיקה קלה מאוד.
לכל הנאמר לעיל מתווספים מהלכים הזויים אחרים היכולים לפאר את פנתיאון הטוטליטריות. גם בתחום הכלכלה, התרבות והחינוך נעשים מאמצים גדולים כדי לכפות בכוח תפיסות עולם חשוכות. אסור לשתוק מול כל התופעות הללו.
אבקש לסיים באירוע שיש בו כדי להמחיש עד היכן הידרדרנו. במדינות הטוטליטריות היה נהוג להעמיד מעומדי קש מול המנהיג הבלתי מעורער במסע הבחירות המדומה, כדי לשוות לאירוע נופך דמוקרטי. התוצאות היו ידועות מראש אלא שהצגת האבסורד הייתה חייבת להימשך. ישראל הצליחה לשבור גם שיא זה. אל מול המנהיג הבלתי מעורער של הליכוד לא הוצב כל אדם אלא פתק לבן. המזל שבית הדין של הליכוד החליט שנתניהו אינו חייב לעמוד לבחירה כי אין סיכוי לפתק הלבן לגבור עליו. כך נמנעה פרסה איומה של פסאודו-דמוקרטיה (אם כי בעיני אנשי הליכוד ותומכיו זו דמוקרטיה בתפארתה!) שעלותה כמה מיליונים. האם זו לא ציניות פוליטית? האם זו לא התנהגות הגובלת בזלזול בבני אדם? טוב יעשה ראש הממשלה אם יפנה לשרת המשפטים,
איילת שקד, הידועה בדעותיה הדמוקרטיות והליברליות, למען תיזום הצעת חוק שתשאיר את נתניהו כראש ממשלה לכל ימי חייו, וכך לא יצטרך להתמודד יותר אל מול פתק לבן.
אל מול הטרור הפוליטי הזה המונהג בשקיפות מלאה, אסור להישבר, אסור לשתוק, אסור להתייאש. זו מטרתם של הציניקנים הללו, ולאלה שעדיין אכפת מהעתיד הצפוי כאן, אסור להרים ידיים.
