אנו נמצאים בעיצומה של מלחמת טרור כנגד חפים מפשע, שכל פשעם היותם יהודים במדינת ישראל. הטרור הזה נתמך על-ידי חורשי רשע, שכל רצונם להרוג יהודים, וכמה שיותר יותר טוב. פושע כזה שנהרג תוך כדי פיגוע מוכרז שהיד ומונצח על-ידי בני עוולה אחרים.
עם כל הרע שיש בטרור הזה, וחבל שכך, אנו מתוודעים לאנשים יוצאי דופן, שבזמנים רגילים הם אנשים כמוני וכמוך, אלא שכאשר הם נרצחים, או נפצעים, הם מתגלים במלוא יופיים, אחת כזאת מבחינתי היא דפנה מאיר שנרצחה בעתניאל.
מסתבר כי בהיותה ילדה נזקקה למשפחות אומנה, והועברה כחפץ בין בתים, משפחות ופנימיות. הילדה גדלה, ובניגוד למצופה מילדים שעוברים ילדות קשה, הפכה לאם בישראל, ילדה 4 ילדים לתפארת, ובזכרה מאין באה, הייתה בית לשני ילדים כמשפחת אמנה. משפחה שטיפחה לתפארת מדינת ישראל וההתישבות היהודית.
שירת חייה
בנוסף סיימה את לימודי האחיות והפכה לאחות רחמניה בבית החולים סורוקה שבבאר שבע. האם יש דבר גדול מכך? אישה מבחינתי מדהימה, אישה שבנוסף על המטלות הרבות שלקחה על עצמה כאם ורעיה, הייתה חברה בוועד הישוב, ואני מאמין שגם שם תרמה תרומה חשובה ביותר.
שומה על מדינת ישראל להנציח נשים גברים וילדים מסוגה, שחייהם נלקחו מהם על-ידי בני עוולה, והם לחמו עד טיפת דמם האחרונה, לא בשדה הקרב אלא במקום מושבם האזרחי בידים חשופות, ושירת חייהם באמצע נפסקה.
מדינת ישראל צריכה, למצער להקים קיר הנצחה, בו ירשמו כל הגיבורים הללו, שבעל כרחם הראו לנו את גודל רוחם, ויכולים בהחלט להיות לסמל ודוגמה לעם המחדש ימיו בארץ ישראל .עד היום הם מוצנעים כנפגעי פעולות איבה, ואפילו אולי קצת מזלזלים בדרך בה נלקחו חייהם, אז לא עוד, מעתה ואילך הם יזכו למעט שבמעט שהמדינה יכולה להחזיר להם, ויקבע מועד מיוחד בכל שנה להעלאת זכרם ושמם בישראל.
ואולי כפי שפעם בכנסת היו מכריזים ביום השואה את שמות ששת המיליונים שנספו בשואה, כך יזכירו גם את שמם של הגיבורים כדוגמאת דפנה מאיר שנפלו חלל על במותינו. יהי שמם ברוך לעולם ועד.