למרות שכבר עברו שבעה חודשים, עוד לא שמענו מילה. הרפורמה בבריאות הנפש האם היא קרתה? מה היא אומרת? והאם השינויים שבה לטובה או לרעה?
לפני עשרים וחמש שנה הומלץ על-ידי ועדת נתניהו להעביר את תחום האחריות של בריאות הנפש ממשרד הבריאות לקופות החולים. באמצאות חוקים שונים הרפורמה נדחתה ונדחתה עד שהגיעו מים עד נפש והרפורמה סוף-סוף יצאה אל הפועל, ביוני השנה.
לא כולנו שמענו עליה, על-אף שספק אם קרתה מהפיכה חשובה ומשמעותית שכזו במערכת בריאות הציבור בעשרות השנים האחרונות. ובכל זאת נדמה שגם מי שנקרתה מודעה על כך באוזניו לא באמת מעודכן לגבי טיבה וחשיבותה.
יש רבות מה לתהות ולשאול על העכבה הגדולה בעבר, אך לא על כך ברצוני להתמקד בכתיבה זה עתה. רצוני לדבר על ההווה, על מה שקורה או לא קורה ממש עכשיו. מישהו יודע לומר?
בחוגים פנימיים נשתברו הרבה פולמוסים בזכות הרפורמה וכנגדה, אך כרגע עומדת בעינה רק שאלה אחת, מה עולה בגורלה? האם מישהו טורח לבדוק את תקינותה?
לא יודעים
מדובר בשאלה חשובה שאין כמותה שכן ידוע שכשיש הפרטה האינטרסים של הקופות הם לצמצם זכאויות. האם יש קריטיונים ברורים וחדים לגביי הכללים, החובות, התשלומים?
אוכלוסיית פגועי הנפש בישראל היא עצומה (הערכות מדברות על כ-2,500,000 בני אדם בישראל) האם מישהו חושב שאוכלוסייה קשת יום זו תדע לעמוד על דעתה וזכויותיה? האם מישהו טרח להקים ועדה צמודה? האם מישהו שמע וראה איזה שר חשוב בכנסת באיזושהי התבטאות בעניין (מעבר לח"כ יחימוביץ' הזכורה לטובה, אשר באופוזיציה כעת ואין זה בכוחה)?
התשובה, אם יורשה לי לומר על-פי ההרגשה הכללית ועל-פי שנעשה בעבר בלי להוכיח כעת, היא שלא!
אם תשאלו את הקופות, את המזכירות ואת הרופאים והרופאות תופתעו לראות הרבה השתהות בדבריהם, גם הם לא ממש יודעים מה ומה, מה הם בכלל הכללים החוקים, אותם הם בעצמם צריכים להוציא לפועל.
לי נראה שדרישה לצדק חברתי היא פתטית כל עוד אין אפילו איזה צדק בריאותי שיקומי לאוכלוסייה הכי חלשה בחברה בתקווה לעורר קול זעקה.
