מזה כשבועיים מתנהל מסע אינטנסיבי להדחת
אורי יוגב. האדם שהיה חלק מהמנגנון הקיים הפך למוקצה לאחר שבחר לטפל בנושא הדירקטורים. כישלונו הצפוי מאפיין בתוכו את העיוות המובנה בניהול בישראל.
כזכור,
יאיר לפיד מינה את יוגב לתפקידו. לפיד שהפך לשר אוצר ללא כל כישורים הוכיח בבחירה זו שהוא חסר כישורים בסיסיים שחייבים להיות לכל מנהל והם, בחירת הכפופים לו. יוגב, שהוא דמות קונטרוברסיאלית החל במהלך הקמת נבחרת הדירקטורים תוך נקיטת הליכים ובחירות תמוהות והתנגשות חזיתית בשרים. במקביל נקט בטכניקה אלימה של התנגשות בדירקטוריונים ובראשיהם. גם אם צדק בכוונתו לא פעל בחכמה והוא מצליח לקדם את הדחתו.
אין אנשים צעירים
בתוך התהליך של ההדחה, ראש הממשלה הכריז על רצונו למשול כאילו שרק אתמול מונה לתפקיד, איפה הוא היה בשבע השנים האחרונות? כחלון לעומתו טוען שברשימת הדירקטורים אין אנשים צעירים. מה לעשות וכישורים הכרחיים של דירקטור הם השכלה וניסיון הנרכשים לאורך תקופה ארוכה. מועמד בן 30 לא יכול להיות בעל תואר שני ו-15 שנות ניסיון ניהולי. התוצאה הסופית של התהליך תהיה חזרה לחלוקת ג'ובים.
דוגמה נוספת היא ועדת שטרום. הוועדה שאין בה אף בנקאי בדימוס לרפואה התאהבה ברעיון ההזוי שחברות כרטיסי האשראי יתחרו בבנקים. שטרום עצמו ציין שריכוזיות הבנקאות בישראל גבוהה ומגיעה לכך ששני הבנקים הגדולים שולטים ב-60% מהבנקאות בעוד באנגליה ארבעת הגדולים מחזיקים בנפח זה. כל בנקאי היה מסביר לו שריכוז הוא פונקציה של גודל המשק. אין מקום להשוות בין ישראל ואנגליה שאוכלוסייתה היא פי שמונה מישראל ולונדון היא מרכז בנקאות עולמי. לו היה עושה גוגל היה נוכח שבפינלד 3 הבנקים הגדולים תופסים 85% מנפח הבנקאות, בנורבגיה 84% ובניו-זילנד 77%. אגב גם בארה"ב הגדולה 5 הבנקים הגדולים תופסים 44% מהבנקאות!
אם היה יוגב מאמץ את המודל של הוועדה הציבורית למינוי דירקטורים לבנקים, תוך איושם בבעלי מקצוע רלוונטי היה מצליח להטמיע את התהליך ולא נופל לבור אותו כנראה כרה.
אחרי 67 שנים אומת הסטרט-אפ יכולה להגיע לרמה גבוהה יותר של ניהול תקין. תופעות כמו התעשיה האוירית,ולא רק בה, בה יש כ-70 חברי ועד במשרה מליאה העולים כ-40 מיליון שקל לשנה ומאות מיליונים לאורך השנים צריכות להיעלם מעל פני האדמה.