אוטובוס לא יאומן

כתבתי כאן, שירדתי מן ההגה ועברתי לשירותי האוטובוסים. דוהר-על-קלנועית כמשתמש חדש, יש לי תלונות אבל גם הערכה. אתחיל בה: היום יש באוטובוסים שילוט אלקטרוני על התחנה הנוכחית והתחנה הבאה ויש שלט זוהר כאשר נוסע מבקש לעצור. כך הנהג והנוסעים יודעים שיעצור בתחנה הבאה (לפעמים לא, אבל זה לעתים רחוקות). גם כרטיס הרב-קו נוח מאוד לתפעול ולא יקר. אני משתמש רבות באוטובוסים של חברת "קווים" באזור המרכז וראיתי שהנהגים ממהרים לאן שהוא. הם מאיצים את המכונית הכבדה שלהם גם כשהם מתקרבים לרמזור או לתחנה ואז הם בולמים בבת אחת. לנוסעים, זאת לא חגיגה. לפעמים העומדים כמעט נופלים, אם לא נאחזו בחוזקה בעמוד, והיושבים מוטחים קדימה אם לא התכוננו למכה הקרובה. והנהג - נדמה לי שהוא לא בא על סיפוקו אם מישהו לא נפל. אמר נהג אחד, בנוכחותי: "יש ביטוח, 80 אלף ליד או רגל"... נזכרתי בשירותי בצה"ל בתותחנים פעם, פעם. בנצי, חברי שהיה נהג משאית - באנגלית משובשת קראנו להן "סיקס פילר" - סיפר לי שבנסיעה מתל אביב לחיפה הוא חוסך פח בנזין. אני, שאף לא היה לי רישיון נהיגה, תהיתי כיצד. והוא הסביר: "אני נוסע בעדינות. לא מאיץ לשווא ולא בולם פתאום". אני בטוח, שאילו נהגי קווים היו יודעים את התורה הזאת, החברה הייתה חוסכת כסף רב. הנהגים חובבי ההאצה ובלימה, משתדלים להוסיף להתנכל לנוסעים: הם לא עוצרים בתחנה ליד ראש תור הממתינים. הנהגים מקפידים לעצור שניים-שלושה מטרים לפני התור. לפעמים יותר. לא ראיתי אם הנהג מחייך כשהוא רואה שהאנשים רצים אל הדלת. אבל ראיתי, שהנהגים מסרבים לפתוח את הדלתות לנוסע שרץ על הכביש כדי לתפוס את האוטובוס שרק זז ממקומו. זאת כנראה תורת הנהיגה שהם למדו בקורס של החברה. איך אני יודע? נסעתי לפעמים באוטובוסים של "דן". וכאן, הופתעתי. בדרך כלל הנהג עצר ליד הנוסעים והם לא רצו. ואפילו, כמעט לא יאומן, הוא עצר לאיש שרץ על הכביש ופתח לו את הדלתות אחרי שכבר התחיל לנסוע.

יש בניאס בלי פּ"א?

חברת הכנסת ד"ר ענת ברקו נאמה במליאת הכנסת על הפּה פּה פּה של הפלשתינים. ענת בֶּרקו בת 56 היא חברת כנסת מטעם הליכוד, דוקטור לקרימינולוגיה וסא"ל במילואים. מוזר היה בעיני, שחברת הכנסת, בעלת רקורד כזה, תישא נאום מטומטם ותזכה לצחוק גדול במליאה. מוזר, אבל לא כל כך חשוב. אלא, שלמחרת הנאום, רואיינה ד"ר ברקו בגלי צה"ל ושם שמעתי הסבר, שאותו לא שמעתי בכנסת: אין עם שמכנה את עצמו בשם, שכולל אות שאיננה קיימת בשפתו. בשפה הערבית המדוברת באזורנו אין אות פּ דגושה. יש רק פ' רפויה. מנין בא השם פלשתינים? מפּלשתינה. מקור השם בפּרובינציה הרומית סוריה-פּלשתינה, שהוקמה לאחר דיכוי מרד בר כוכבא כדי להעלים את יהדותה של הארץ. לקחו הפ'לשתינים את השם ולא יכלו להעבירו לערבית כמות שהוא. על כך דיברה חברת הכנסת. באותו זמן נזכרתי במפגש שהיה לי בבניאס. זה היה ב-1968, אחרי מלחמת ששת הימים, כאשר נסענו לטייל ברחבי ישראל בלי מורא ובלי מגבלות. בבניאס ניגש אלי אדם מבוגר ושאל: "מדוע קוראים למקום בניאס?" ידעתי שמקור השם באל פאן, אל הרועים במיתולוגיה היוונית. אבל אז הבנתי, שלפני עומד ערבי. איך מסבירים לאדם זה שבערבית אין פּ"א? באותו רגע לא הייתה לי תשובה פשוטה. באה ענת ברקו והציגה את העובדה במערומיה.

תור לדואר

שירות הצבי של דואר ישראל מזמן הפך לצב. לעתים, אפילו לצב צולע שלא מגיע. אבל לשירות הזה מגיעה גם מלה טובה: אפשר להזמין תור מראש. יש אפליקציה לטלפון (דואר ישראל) ויש אתר באינטרנט, שבהם ניתן להזמין תור בסניף שלכם לשעה המתאימה. כאשר מזמינים את התור ומגיעים בזמן - יוצאת פתקית מהמכשיר ובתוך פחות מעשר דקות, אתם יוצאים מחייכים כשעל הספסלים ממשיכים לשבת אנשים רבים בפנים מכורכמות ומחכים. ניסיתי וזה עבד.