עד כה היה לנו צבא רציני, צבא נחוש, צבא מסור. היה לנו צבא מוערך להפליא בין כל צבאות העולם, בדבקותו במטרה, ביעילותו המבצעית. והנה רוח עוועים חילחלה בצה"ל והוא החל לעסוק בדברים מגוחכים: הוראות חדשות מחמירות ביחס לגידול זקן.
וכאן ארשה לעצמי חוויה אישית. לחמתי במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום הכיפורים, ולא ראיתי שמה שהוביל לניצחון היה אי-זקן, אלא נחישות ודבקות במשימה, כישרון ומסירות.
פתאום, אחרי 67 שנים של קיום צה"ל, צבא שכלל מזוקנים, החליט ראש אכ"א, שזקן מפריע לצבאיות. מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות, שבכל הלילות אנו הולכים עם זקן, והלילה הזה, בלי זקן? אין שום נימוק הגיוני שתומך בשינוי זה. דובר צה"ל הודיע ששונתה הפקודה אך לא הסביר למה. אם כן, חייבים אנו להודות בבושה שזו אינה אלא קפריזה. אך זאת הבעיה: צה"ל עומד מול משימות מאוד כבדות ואחראיות ואין לו פנאי נפשי לקפריזות של קצין זה או אחר.
אין לנו זמן וכוח עבור דברים מגוחכים ולא חכמים, חסרי רגישות, שגורמים מתחים מיותרים בצבא. לזכור, צבאנו הוא צבא עם, לא צבא שכירים. חייב להיות בו מקום לכולם, בין למי שאינו מגדל זקן, בין למי שמגדל זקן, בין שהוא עושה זאת מסיבות דתיות, אסתטיות או סתם בגלל נוחות. התערבות צה"ל בזקנים, היא פגיעה בחופש הדת, ופגיעה בחופש בכלל. הרי זו הוראה חדשה בה נעדרת כל סיבה מבצעית. טייס - אני מבין. מסכת אב"כ - אני מבין. אבל מה פתאום נטפלים לזקן, כאילו זה מה שיביא לנו ניצחון.
אולי שכחו שבמשך 67 שנים היו מפקדים בכירים ואלופים עטורי זקן: דני מט, כהנר, מצנע,
דן הראל ועוד. אף שר הביטחון יעלון היה קצין גם מזוקן וגם מוצלח. אפילו למייסד הפלמ"ח המהולל,
יצחק שדה, היה זקן. גם בצבאות גויים, היו מפקדים בכירים עם זקן, כגון הגנרל גרנט (Grant), הרמטכ"ל של הנשיא לינקולן (שגם הוא היה בעל זקן).
אגב, חיילי שח"ר והנח"ל החרדי לא נפגעו על-ידי רוע הגזרה. ברוך השם הם חסינים. אבל חייל שהתגייס עם זקן, גידל זקן כל השנים, והינו עתה קצין בקבע, מקבל פתאום הוראה להוריד זקן. אכן, אם קפריזה, אז קפריזה.
שמענו טענה: חייל מזוקן = חייל מרושל = חייל בעל תפקוד לקוי. גם פה חוויה אישית: אני פוגש בירושלים העתיקה חיילי מג"ב, דתיים ולא דתיים, המגדלים זקן, זקן מסודר ומטופח. כלומר: חייל מזוקן = חייל מטופח = חייל מאוד יעיל.
ועוד טענה: הזקן פוגע באחידות, ולכן פוגע באחדות. כדי לסתור כזב זה, אין צורך להיות דתי, אין צורך להיות ישראלי, די להיות אירופי, ולומר: United in diversity, שכידוע זו סיסמת
האיחוד האירופי: מאוחדים בשׁוֹנוּת.