חז"ל מוציאים את הפסוק "וַיְהִ֗י בִּימֵי֙ שְׁפֹ֣ט הַשֹּׁפְטִ֔ים" (רות א', א') מפשוטו וקוראים "אוי לדור ששופט את שופטיו". דומה כי נזרקה נבואה מפיהם, ומה שכתבו בזמנם מתקיים בנו לעינינו. טריטוריית תקשורת הפרושה כמעט על כל הארץ כולה נכבשה על-ידי מבקריה של הרשות השופטת. כל יום מביא עימו ציטוטין של מדקרות חרב מילוליות המבטיחות לערוף קצת מראשי השופטים. האיומים שאינם בוחלים במילים כגון "קומץ" או כגון "חבר מביא חבר" או כגון "אליטות רחביה" או כגון "רודנים חסרי אחריות" עוברים על גדותיהם מעל דוכן הכנסת, מול מיקרופונים של שבתות תרבות, בהרצאות בפני תלמידיי בתי הספר המכונסים לקבל שיעורים מפיהם של עושי הדמוקרטיה.
כיוון שניתנה רשות על-ידי ראשי עם, יוצאים גם ההדיוטות למערכה ועושים אגודות אגודות לשפוט במקום השופטים שהנה זה עתה הסירו המנהיגים את מצנפותיהם והכפישו אותם בעפר. שופטים במקום השופטים ברדיו, ובטלוויזיה, ובעיתונות בה עורכים אפילו פוליגרף שתמול שלשון היה פיראטי והיום הוא כבר אבן פסיפס בוהקת במערכת השיפוט של ההמונים, מעמידים בתי דין אלטרנטיביים בהם שפוטי בתי הדין הקונבנציונליים יוצאים זכאים ועדים שנפסלו הופכים לעדי אמת, ועורכי דיינים שנשכרו על-ידי מממנים עלומים מלהגים בלי הרף "מרשי כך, ומרשי אחרת, ומרשי זכאי ומרשי קורבן האכיפה המשטרתית, ומרשי זכאי כבר עכשיו ומשפטו מעוות מלכתחילה" ועוד כהנה וכהנה פניני דברים כאילו המשפט נערך בכיכר ועורכי הדיינים מעמידים שם זה גרדום וזה סולמות לעלות אל קשר החבל ולהתירו.
לרסן את הצדק
בתוך הדור הזה השופט את שופטיו מתגודדים פרקליטים נגד פרקליטים ומתגוללים בחבורות והציבור שאין לו ולא יכול להיות לו מושג על מה בדיוק מדובר כבר מחולק לצדדים, למצדיקים ולמרשיעים, ובלבד שיוכל לקיים את מצוות "שפוט שופטים" כהלכה. ואין עוצר. שופטי בית דין אחד שופטים שופטי בית דין אחר, ואם להאמין לשני בתי הדין, אין אף לא בית דין מיושר ומתוקן אחד ולא נותר אלא לסמוך על בתי הדין של ההדיוטות המתכנסים בהמון לדקר את השופטים המורשים ולהשליך אותם עם פסקיהם לכלבים.
הפגנות יוצאות למרחב ללחוץ מלכתחילה על מה שעלולים בתי הדין הצבאיים לפסוק בדיעבד, פנלים של מומחים שאין להם אלא מה שהציבור כבר מלהג, יושבים על אתונות צחורים ונגדה נא כל העם כולו פוסקים מי לשבט ומי לחסד על-פי עדויות שלא ניגבו ועל-פי חקירות שלא נחקרו ועל-פי עיתונים שלא נקראו להבחין בין שמועה לבין ידיעה. ופובליציסטים, ביניהם כמותי כמובן, מקוננים ושואלים בדחילו ורחימו 'לאן הגענו', ואחרים אומרים 'ברוך השם, הנה עוד מעט אנו מגיעים', ועוד אחרים אומרים כי 'הצדק דורש לרסן את הצדק והאמת אם לא כופתים אותה מרבה שופכי דמים', ואחרים 'להפך, ייקוב הדין את ההר' גם אם לא יודעים לא מה הדין ולא היכן ההר.
ויהי, וי, וי ואבוי, לנו מן הדור השופט את שופטיו, ועוד מעט לא יוותר עוד שופט שישפוט אותו למעט שופט כל הארץ, חזות קשה, חזות קשה....
