לזכותה של נציבת הביקורת של הפרקליטות, השופטת בדימוס
הילה גרסטל, נזקף קוריקולום-ויטה מעורר השתאות של יושרה, שקדנות ועין חדה הבוחנות לעומק. "אני כאן כדי לעשות ביקורת בונה" - התוודתה בתום, היישר עם כניסתה לתפקיד, כשטרם ידעה מה שבאמת צופן לה העתיד.
לא בכדי היו עיניים רבות נשואות לעברה של מי שכבר הוכיחה את עצמה כאוצר בלום וכנכס יקר למערכת המשפט הישראלית. אחרי ככלות הכל זו האישה שיודעת להזיז בתבונה את אמות הסיפים ולהשליט את הסדר הדרוש במקום שבו שולט בלגן.
אלא שלמראית-עין בלבד. מסתבר שהזמן עשה את שלו ובפרקליטות גמרו מן הסתם אומר להציב בפניה רגל גסה. האמת ניתנת להיאמר, שלמן הרגע הראשון סירבו לשתף עימה פעולה, ולביקורת הבונה שלה התייחסו כאל ביקורת הורסת. בהתערבותה של הנציבה בעבודה השוטפת ראו משום חטטנות לשמה, שיש בה הטרדה שאינה במקומה.
דו-פרצופיות
אם לא די בכך שבפרקליטות סירבו לשתף עימה פעולה בביקורת יוצרת - הרי שגם דאגו להמאיס עליה את המשימה הכבדה שנטלה על כתפיה. באיומים בשביתות, חדשים לבקרים, ביקשו להוציא את הרוח ממפרשיה, והחרם, מסתבר, עשה את שלו.
במערכת היחסים העכורים האלה, שהשתררה בין הפרקליטות לנציבות הביקורת, התגלתה שרת המשפטים,
איילת שקד, בדו-פרצופיותה הברורה. כלפי חוץ היא אומנם הציגה עצמה כמי שתומכת, כביכול, בקיום הנציבות, אלא שיחד עם זה היא עשתה את הכל כדי לרוקן את תוכנה של הביקורת, וזאת באמצעות פיצולה, ועל-ידי והעברת חלק מסמכויותיה לידי משרד המשפטים.
התפטרותה של השופטת בדימוס אינה אלא תעודת-עניות לפרקליטות, לשרת המשפטים, ולכל מי שידו הייתה בהצרת צעדיה של אישה עוצמתית שכזו, שספק אם יימצא בעתיד מישהו העשוי להיכנס לנעליה הגדולות..